תא"מ 5735-02-15 בית מטבחיים דבאח בע"מ נ' אזברגה ואח'

1.לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 14.10.2014, בין כלי רכב מ"ר 25-370-12 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מסוג משאית, מ"ר 34-960-60 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ושהיה מבוטח מפני תביעות צד ג' אצל הנתבעת 2 (להלן: "המשאית") (ולהלן: "התאונה").

2.התובעת טוענת כי האחריות לקרות התאונה חלה על נהג המשאית, אשר לא שמר מרחק מרכבן ופגע בחלקו האחורי של רכבן.

מנגד, הנתבעים טוענים שלוש טענות מרכזיות: האחת, חבותה של הנתבעת 2 לפיצוי התובעת רלוונטית רק מעל גובה ההשתתפות העצמית בסך של 5,000 ₪ שעל המבוטח לשלם, על פי תנאי הפוליסה. השנייה, המשאית כלל לא הייתה מעורבת בתאונה הנטענת. השלישית, הכחשה של היקף הנזק המוגזם.

3.למעשה, המחלוקת היא הן לעניין עצם קרות התאונה והן לעניין היקף הנזק.

4.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוגשו ראיות הצדדים, והעידו נהגי כלי הרכב המעורבים בתאונה.

בתום שמיעת עדויות העדים, סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בעל פה.

עתה נותר לדון ולהכריע בתובענה.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

מסקנתי זו מבוססת על יסוד הנימוקים הבאים:

אחריות לתאונה