תא"מ 5727-08 קוסאשוילי נ' רשיד ואח'

בזיקה להחלטתי מיום 7.9.14 ולאחר הגשת תמצית הרישום ממרשם האוכלוסין לגבי מענו של הנתבע בשנים הרלוונטיות לכתב התביעה, אני מוצא לנכון לבטל את פסק הדין מיום 23.7.08 שניתן על ידי כב' הרשמת שלומית פומרנץ ואנמק טעמי.

הואיל וכלל יסוד בהליך השיפוטי התקין קובע כי יש ליתן לנתבע את יומו בביהמ"ש, ככל שניתן היה פסק דין אשר נפל בנתינתו פגם, לא היו נבחנות טענות ההגנה. ראה לענין זה, מ. קשת, "הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי". מה' 15, עמ' 1213, וכן ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח' 395.

במקרה דכאן, ברי כי הנתבע לא התגורר בשנים הרלוונטיות לתביעה, קרי 2008, בכתובת אליה נשלחו כתב התביעה ו/או פסק הדין ו/או מכתב ההתראה מההוצאה לפועל, אם כן יוצא אפוא, כי הנתבע לא ידע כלל על ההליכים אשר ננקטו כנגדו וכי נפל פגם בהמצאה, ועל כן דינו של פסק הדין להתבטל כך שהנתבע יקבל את זכותו החוקתית למיצוי יומו בבית המשפט.

לעניין זה יפים דברי השופט דן ארבל בבר"ע (תל-אביב-יפו) 2411/02 - בנק לאומי לישראל נ' רינה מיכאלי: "הלכה היא כי כאשר פסק דין שניתן במעמד צד אחד פגום, והפגם נובע מהיעדר המצאה כדין למבקש, יבוטל פסק הדין בלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה. הלכה זו נסמכת על ההשקפה, שלפיה בעל דין זכאי לקיומם התקין של ההליכים המקדמיים, עובר למתן פסק הדין. ביטול שכזה נעשה "מתוך חובת הצדק". "פסק דין אשר ניתן שלא כהלכה…רשאי הנתבע לדרוש את ביטולו מתוך חובת הצדק ex debito justitiae. פסק דין כזה פגום הנהו, ומשום כך אין לקיימו, תהא אשר תהא הגנת הנתבע לגופו של עניין, שכן בידי כל אדם קנויה הזכות שלא יינתן נגדו פסק דין, אפילו פסק דין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה". (ראה לעניין זה את ספרו של הנשיא אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, בעמ' 282).

לאור האמור לעיל, אני מורה על ביטול פסק הדין מיום 23.7.2008 ועל ביטול הליכי ההוצל"פ בתיק 13-11797-08-5 וסגירת התיק .