תא"מ 57132-11-12 גולומב נ' גולן

המדובר בתביעה כספית שהגישה התובעת נגד הנתבעת בעקבות חוזה שכירות שנחתם בין הצדדים בחודש 10/07. התביעה עצמה הוגשה בחודש 11/12 ובחלוף מעל 5 שנים.

בחודש יולי 2012 (כ – 4 חודשים לפני הגשת התביעה) הגישה הנתבעת בקשה לפשיטת רגל. מאחר וחלפו שנים מאז הסתיים חוזה השכירות נשוא כתב התביעה ומאחר ולא באה כל דרישה בעניינו - לא ציינה הנתבעת את החוב הנטען על ידי התובעת (ואשר "נולד" בתביעתה שהוגשה ב – 11/12) כחלק מתיק פשיטת הרגל.

הנתבעת קיבלה הפטר מכל חובותיה, למעט תשלום סך של 3,000 ₪.

טענת התובעת הינה שלמרות הזמן שחלף מאז חוזה השכירות, הרי שלאחר הגשת כתב התביעה ובטרם הכריע בית המשפט בבקשה לפשיטת רגל שהגישה הנתבעת, התגוננה הנתבעת בתיק הנוכחי ולא פנתה אל כונס הנכסים וביקשה לצרף את החוב הנטען בתיק שבפנינו אל תיק פשיטת הרגל. מאחר וכך, יש לראות בהתנהגות הנתבעת כהסכמה שלא להכליל את החוב הכספי בתביעה כאן כחלק מהחובות בתיק פשיטת הרגל.

הנתבעת הבהירה כי משך השנים שחלפו מאז הסתיים חוזה השכירות עם התובעת, היא לא סברה שיש בפי התובעת טענה לחוב כלשהו. לאחר שהוגשה תביעה נשוא הדיון ב – 11/12, היא הודיעה לב"כ התובעת כי קיים תיק פשיטת רגל, אך החליטה להתגונן כי הליך התביעה עצמו קומם אותה בגלל ניצול הליכי משפט לרעה על ידי התובעת ושימוש במסמכים שהיא גנבה מהדואר שלה.

לאחר ששקלתי את מכלול הנתונים, ומאחר ונחה דעתי לקבוע כי התובעת השתהתה משך שנים בהגשת תביעתה, וכן (וזה העיקר) מאחר והתובעת ידעה לאחר הגשת התביעה כאן כי קיים הליך של פשיטת רגל מצד הנתבעת – אין הצדקה להתיר לתובעת להמשיך את ההליך של התביעה הכספית נגד הנתבעת.

לאור האמור לעיל, אני מחליט למחוק את התביעה ללא צו להוצאות.

אני מורה להשיב לתובעת את האגרה ששולמה בתיק זה בכפוף להוראות התקנות.

המזכירות תעביר העתק מפסק הדין אל ב"כ הצדדים.