תא"מ 56876-05-13 ג'אנשבילי ואח' נ' נחשון ואח'

לפני תביעה במסגרתה עותרים התובעים כי בית המשפט יורה לנתבעים להוסיף ולשלם לידיהם דמי תיווך.

במסגרת כתב התביעה טענו התובעים כי ביום 4.9.12, חתם הנתבת 1 על טופס הזמנת שירותי תיווך, תוך שהוא מתחייב לשלם סכום השווה ל- 2% בתוספת מע"מ, מקום בו הוא או מי מבני משפחתו יירכשו דירות אשר יוצגו להם על ידי התובעים.

בין היתר הוצגה בפני התובעים דירה ברחוב הדרור 20/10 בראשון לציון (להלן: "הדירה").

לתובעים נודע, בדיעבד, כי הורי הנתבע 1 רכשו את הדירה, וזאת מבלי שיודיעו על כך לתובעים ומבלי שישלמו את דמי התיווך כדבעי.

במסגרת כתב ההגנה טענו הנתבעים כי טופס הזמנת שירותי התיווך לא נערך בהתאם להוראות הדין, כי הנתבעים 2-3 מעולם לא התחייבו בפני התובעים לתשלום דמי תיווך, וממילא סירב התובע ליתן בידיהם את הטופס, אלא לאחר מספר חודשים ועקב התעקשות הנתבע 1.

לשיטת הנתבעים התובע הציג בפניהם מצג על פיו מחיר הדירה עומד על 850,000 ₪, בעוד בעלת הזכויות בנכס הבהירה כי היא מבקשת לקבל לידיה סך של 810,000 ₪ בלבד.

בהמשך, משביקשו ליזום פגישה נוספת עם התובע 1 ועם המוכרת, התובע 1 סירב או התחמק בתירוצים שונים. באחת השיחות ביקש התובע 1 להרגיע את הנתבעים תוך שהוא מציג בפניהם מצג על פיו "הדירה שלהם". עם זאת, בהמשך הודיע להם התובע 1 כי הדירה נמכרה לצד שלישי במחיר של 845,000 ₪.

בירור שנערך על ידי הנתבעים העלה כי הדירה לא נמכרה, ובפגישה שנערכה לאחר מכן בין הנתבעים לבין המוכרת, התייצב לפתע נציג ממשרד התובעים וזאת על אף הטענה הקודמת על פיה הדירה נמכרה.

בנסיבות אלו, טענו הנתבעים כי התובעים לא היו הגורם היעיל להתקשרותם של הצדדים בהסכם וכי דין התביעה להידחות.

לאחר שחזרתי ועיינתי בכתבי הטענות ונתתי דעתי לתצהירים, לעדויות ולסיכומי הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. טעמיי להלן:

בהתאם להוראות חוק המתווכים במקרקעין התשנ"ו 1996 (להלן: "חוק המתווכים"), על העותר לקבלת דמי תיווך להניח מצע ראייתי ביחס לאלו:

א. היותו בעל רישיון כדין.

ב. חתימתו של הנתבע על טופס הזמנת שירותי תיווך כדבעי.

ג. היותו של התובע, "הגורם היעיל", כמשמעות מונח זה בחוק ובפסיקתו של כב' בית המשפט העליון.