תא"מ 56594-03-15 אדרי נ' דלק מנטה קמעונאות דרכים בע"מ

1. בפני בקשה לבטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה ביום 27.5.15.

פסק הדין ניתן בהסתמך על אישור מסירה חתום על ידי מאן דהוא אשר נמצא בכתובת ברח' בן גוריון ככר אתרים תל אביב. לטענת המשיב מדובר בתחנת הדלק של המבקשת בה אירעו האירועים המפורטים בכתב התביעה.

עוד טוען ב"כ המשיב כי כתובת זו מצויה על פני החשבוניות שהוצאו למשיב ועל כן מחייבות את המבקשת.

לטענת המבקשת לא קיבלה את מסמכי התביעה משום שהומצאו לאחד מסניפיה כאשר היה על המשיב להמציא את הזימון לדין בכתובתה הרשומה של המבקשת ברשם החברות היכן שמצויים משרדיה הראשיים של המבקשת.

2. תקנה 484 לתקנות סד"א התשמ"ד-1984 קובעת: "המצאת כתב בי-דין לתאגיד תהא בהנחת הכתב במשרד או במען הרשום של התאגיד..".

אין מחלוקת כי התביעה לא הומצאה למען הרשום של המבקשת אלא למען אחר הרשום, כנטען על ידי ב"כ המשיב, בכתובת הרשומה בניירת של המבקשת עצמה ולכן היא בוצעה המסירה כדין.

האמנם?

טוען ב"כ המשיב כי המבקשת מסרה את הכתובת בתחנה בכיכר אתרים באמצעות החשבוניות שמונפקות על ידה. עיינתי בחשבוניות אלה ואין בהן כל כתובת כנטען אלא רמז בלבד באמצעות המילים "תחנת ככר אתרים". מלים אלו מופיעות מתחת למלים נוספות: אחוד עוסקים המרמז כי בתיק המע"מ ומס ההכנסה קיימים שני עוסקים ולא רק המבקשת. כך שספק אם המען שצוין בחשבונית צוין כמען למכתבים דווקא.

האם לכך התכוונה הפסיקה הנטענת על ידי ב"כ המשיב כי אין המבקשת יכולה להכחיש כתובת המצאה שצוינה בניירת שלה עצמה? לא ידוע שכן ב"כ המשיב כלל לא טרח לציין את פסק הדין הרלוונטי אשר יתכן והתייחס בכלל לנייר מכתבים הנושא לוגו של בעל הדין הרלוונטי.

כתובת המופיעה על פני נייר מכתבים או הסכם בינה ובין צד אחר, אכן עשויה להביא לקביעה משפטית כאמור. אך כתובת לכאורה על חשבונית מס המונפקת בתחנת דלק אחת מרבים של המבקשת אינה יכולה להצדיק התעלמות ממען רשום ברשם החברות של המבקשת.

המצאה לפי התקנה 484 היא דרך המלך ולא אפשרות מקבילה לביצוע הזמנה לדין למבקשת.

רק במידה ואין אפשרות להמציא בדרך המלך, ניתן לפנות לדרכים משניות צדדיות לשם ביצוע המצאה כדין לנתבע על פי כתובת המצויה על פני חשבוניות שהונפקו לכאורה על ידה.

3. בנסיבות העניין, לא בוצעה מסירה כדין למבקשת ולפיכך הנני מורה על בטול פסק הדין בלא להידרש לעילת ההגנה הנטענת.

הנני רק להעיר כי כתב התביעה נסמך על העילה הנזיקית וסכום התביעה מבוסס על דמי הנזק. שיעור הנזק ממילא יש לראותו כמוכחש מאליו גם אם לא נטענה במפורש בתצהיר התומך בבקשה לבטול פסק הדין.

ראה תקנה 84 לתקנות סד"א התשמ"ד-1984.

כך או כך, דין פסק הדין להתבטל וכך הנני מורה.