תא"מ 56577-05-14

1. תביעה זו החלה דרכה ככתב תביעה בסכום קצוב אשר הוגשה בלשכת ההוצאה לפועל כנגד הנתבע ובו תביעה לתשלום שכר טרחת עו"ד בסך 20,000 ₪.

התביעה נסמכה על הסכם שכר טרחה שנחתם בין הצדדים ביום 30.12.13 ועניינו טיפול וייצוג בבית משפט לענייני משפחה בעניין עזבון סבו המנוח של הנתבע.

הנתבע התנגד וטען כי התובע אינו זכאי לשכרו מאחר והתובע הטעה אותו באמצעות מסירת מידע שגוי בעת שהחתימו על הסכם שכר הטרחה.

הנתבע טען כי ביטל את ההסכם לאחר שהתובע תיקן את עצתו בשיחה טלפונית שיזם באופן שהותיר את הייצוג המשפטי למיותר וחסר תועלת.

עוד טען הנתבע כי התובע אינו זכאי לשכר מאחר ולא ביצע דבר ולא ייצג כלל את הנתבע.

2. בתצהיר עדות ראשית מטעמו, פירט התובע את נסיבות החתימה על הסכם שכר הטרחה.

לטענת התובע, בקש הנתבע לשכור את שירותיו ולייצגו בעניין הגשת בקשה לצו קיום צוואה והתנגדות למתן צו קיום צוואה מאוחרת של סבו המנוח.

לטענתו, הנתבע הדגיש את דחיפות הטיפול בעניינו והותיר בידי התובע קלסר עב כרס.

התובע, מציין בתצהירו, הקדיש שעות רבות ללימודו לרבות בסוף השבוע על חשבון מנוחתו השבועית כדי להספיק ולהגיש כבר בתחילת השבוע את הבקשות הנדרשות (סעיף 4 לתצהיר).

התובע מסכים כי התקשר טלפונית אל הנתבע וציין באוזניו כי הסכומים שסבר הנתבע שיקבל עם מתן צו קיום הצוואה שהוא חפץ בקיומה, אינם כה גבוהים כפי שסבר שהם, ככל שתקוים על פניה הצוואה המאוחרת.

התובע מוסיף בסעיף 7 לתצהירו: "לאחר ששמע הנתבע את ההערכה המקצועית מפי ומעוה"ד הנוסף, הוא התחרט, לא הגיע לחתום על ההתנגדות לצוואה, והודיע לי כי הוא מבקש להפסיק את הייצוג."

לטענתו של התובע, הנתבע חב לו את הסכום הבסיסי המוסכם בסך 20,000 ₪ המשולם בכל מקרה וזאת בגין לימוד החומר והכנת התנגדות לצוואה המאוחרת.

3. במעמד הדיון הוגשו שתי הצוואות. הראשונה משנת 2010 (סומנה ת/1) (להלן: "הצוואה הראשונה") והשניה משנת 2011 (ת/2) (להלן: "הצוואה השניה").

כעולה מהעדויות בעלי הדין במעמד הדיון, הוגשה לבית המשפט לענייני משפחה בקשה לקיום הצוואה השנייה וכי התנהל דיון פעיל בעניין שלוש התנגדויות שהוגשו על ידי יורשים פוטנציאלים אחרים.

הנתבע לא הגיש התנגדות לביצוע הצוואה השנייה ולטענתו גילה את קיומה של הצוואה הראשונה לאחר הגשת הבקשה למתן צו קיומה של הצוואה השנייה ובקש מהתובע לברר את זכאותו רק על פי האמור בסעיף 10 לצוואה הראשונה.