תא"מ 56331-02-15 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' עובדיה ואח'

1.לפניי תביעה כספית בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 04.07.2014, בין כלי רכב, מ"ר 12-261-61 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מסוג אוטובוס, מ"ר 91-842-01 (להלן: "אוטובוס הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא לעניין נסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוצגו ראיות מטעם הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

אני מעדיף את גרסתו של נהג אוטובוס הנתבעים אשר הייתה מהימנה עליי, על פני גרסתו של נהג רכב התובעת שהייתה, בעלת סתירה מהותית ביחס למיקום רכבו בעת קרות התאונה, שאינה מתיישבת עם תמונות זירת התאונה ושהותירה בי רושם של חוסר מהימנות.

מתמונת זירת התאונה שהוגשה לתיק לאחר קיום הדיון ועוד באותו היום, ניתן לראות באופן ברור למדי כי רכב התובעת מצוי כשהוא נוטה שמאלה והוא חורג מנתיבו. דבר שיש בו כדי ללמד על סטייה של רכב התובעת שמאלה.

למעלה מזאת, נהג רכב התובעת מספק לבית המשפט שתי גרסאות מנוגדות לגמרי באשר למיקום רכבו בעת התאונה. בראשית עדותו הוא מעיד כי הוא העמיד את רכבו אחרי מפרץ תחנת האוטובוס (עמ' 1, שורות 20-19 לפרוטוקול) ואילו בסוף עדותו הוא העיד כבר כי הוא העמיד את רכבו לפני מפרץ תחנת האוטובוס (עמ' 3, שורות 4-2 לפרוטוקול). מדובר בסתירה משמעותית ומהותית היורדת לשורש המחלוקת בין הצדדים ויש בה כדי להטות את הכף לטובת גרסתו של נהג אוטובוס הנתבעים.

ודוק על פי תקנה 72(א)(12) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, חל איסור לא רק לעצור או להחנות כלי רכב בתחום תחנת אוטובוס, אלא אף להעמידו.