תא"מ 56078-05-14 קשר רנטאקר בע"מ ואח' נ' נקדימין ואח'

1.לפניי תביעה כספית ע"ס 22,019 ₪ ותביעה שכנגד כספית ע"ס 25,289 ₪, בסדר דין מהיר שעילתן נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 07.08.2013 בין כלי רכב מ"ר 86-203-79 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 77-784-01 (להלן: "רכב הנתבעות") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה והתביעה שכנגד להתקבל חלקית.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי.

אני מעדיף את גרסתה של נהגת רכב הנתבעות אשר הותירה בי רושם מהימן יותר מאשר גרסתו של נהג רכב התובעת. כמו כן, תיאור נסיבות התאונה כפי שטוען נהג רכב התובעת אינו עולה בקנה אחד עם מוקדי הנזק ברכבים.

שוכנעתי כי רכב התובעת סטה לנתיב הנגדי מאחר שבהמשכו של הנתיב הימני עליו הוא נסע חנו מספר רכבים שהפריעו לשדה הראייה שלו. רכב הנתבעות הגיע מימין מרחוב המצטלב עם הרחוב בו נסע רכב התובעת (המדובר בצומת T). שוכנעתי גם כי עוד לפני כן, נהגת רכב הנתבעות קיימה את חובת מתן זכות קדימה וראתה כי אין רכבים נוסעים ופנתה שמאלה לכיוונו של רכב התובעת ובהמשך הנסיעה הגיח רכב התובעת בניסיונו לעקוף את הרכבים החונים, כאמור לעיל.

השתכנעתי כי נהג רכב התובעת נהג בחוסר זהירות כאשר הוא עקף את הרכבים החונים בנתיבו ותוך שהוא מודע לכך שישנה מונית גדולה החוסמת את שדה הראייה שלו, מבלי לוודא כי אין רכב המצוי בנתיב הנגדי אליו הוא מבקש לסטות. העובדה כי נהג רכב התובעת מודה כי לא ראה "את מי שבא מימין" (עמ' 2, שורה 7 לפרוטוקול).