ביטוח חקלאי- אגודה שיתופית מרכזית בע"מ ואח' נ' דהן ואח'

 1.לפניי תביעת שיבוב והפסדים ותביעת שיבוב שכנגד, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמו מבטחות למבוטחיהן בשל נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים ובשל הפסדים שנגרמו למבוטחת בתביעה העיקרית בעקבות הפעלת פוליסת הביטוח.

תאונת הדרכים ארעה ביום 24.09.2015, בין כלי רכב, מ"ר 94-338-65 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת 2 והנתבעת שכנגד 2 ונהוג על ידה, ומבוטח על ידי התובעת 1 והנתבעת שכנגד 1 (להלן: "רכב התובעות") לבין כלי רכב, מ"ר 82-388-64 שבעת התאונה היה בבעלות הנתבעת 1 ונהוג על ידה, ומבוטח על ידי הנתבעת 2 והתובעת שכנגד (להלן: "רכב הנתבעות") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה ולגבי היקף הנזק.

3.נערכו לפניי שתי ישיבות הוכחות בעקבות פיצול שמיעת העדות, מהטעמים המובאים בהחלטתי מיום 09.03.2017 (עמ' 2 לפרוטוקול). במסגרת ישיבות ההוכחות הוצגו ראיות הצדדים, והעידו נהגות הרכבים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, הגיעו הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על יסוד כל החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדות במהלך חקירתן בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעות להתקבל חלקית, באופן שאחריותה של נהגת רכב הנתבעות לתאונה תעמוד על שיעור של 35% ואילו אחריותה של נהגת רכב התובעות לתאונה תעמוד על שיעור של 65%.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי.

5.1.שוכנעתי כי התאונה ארעה בנסיבות שרכב התובעת אכן יצאה מחניה או מעצירה בצד הדרך, בעוד שרכב הנתבעות הגיח מאחוריו כשהוא נוסע כדין בדרכו.

5.2.הייתה מחובתה של נהגת רכב התובעת לוודא, טרם שהחלה לצאת שמאלה, כי הדרך הפנויה ולהיעזר במראות רכבה לשם כך, דבר שלא נעשה על ידי נהגת רכב התובעות.

בהקשר זה, יש לציין כי בעדותה ציינה תחילה נהגת רכב התובעות כי לא הבחינה ברכב הנתבעות לפני התאונה (עמ' 3, שורות 3-2 לפרוטוקול), ובהמשך עדותה ציינה כי אינה זוכרת אם, טרם פנייתה שמאלה, הסתכלה כדי לבדוק אם מגיח רכב מאחוריה (עמ' 3, שורה 6 לפרוטוקול). אני סבור כי טרם פנייתה שמאלה, לא בדקה נהגת רכב התובעות, מה קורה מאחור. ברור כי רכב הנתבעות לא צץ יש מאין, ואין לי כל ספק כי אם נהגת רכב התובעות הייתה נותן דעתה למתרחש מאחוריה טרם יציאתה ממקום חנייתה או ממקום עמידתה, הרי שהייתה מבחינה ברכב הנתבעות המגיח מאחורי והיה בידיה כדי למנוע את התאונה.