תא"מ 55936-05-14 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' נתן ואח'

1.לפניי תביעה כספית ע"ס 9,065 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים נטענת שאירעה ביום 07.03.2013 בין כלי רכב, מ"ר 35-188-70 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 26-742-74 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.למעשה, המחלוקת היא לעניין עצם קרות התאונה בין הרכבים לעיל, שהרי הנתבעים טוענים כי רכבם כלל לא היה מעורב בתאונה עם רכב התובעת.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו נהגי הרכבים הנטענים להיות מעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדות במהלך חקירתן בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה .

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה ללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה למסקנתי:

אני מאמין לנהגת רכב התובעת כיוון שגרסתה מתיישבת עם ההיגיון באופן התרחשות התאונה. גם הטענה של נהגת רכב התובעת כי שמרה על קשר עין עם רכב הנתבעים נראית לי אמינה.

התרשמתי כי נהגת רכב הנתבעים ניסתה מלכתחילה להרחיק את עצמה מכל ידיעה או מעורבות בתאונה , אלא שהדבר נעשה ללה הצלחה , שהרי כפי העולה מהפרוטוקול , כיוון נסיעתה המקורי ליעד אליו נסעה הנו כיוון צומת גהה, קרי הי עליה להישאר בנתיב הימיני בו נסעה נהגת רכב התובעת לכן לא ברור מדוע נסעה בכוון ישר למקום שאילץ את נהגת התובעת להמשיך לעקוב אחריה , תוך שאף האחרונה נאלצה לשנות כיוון נסיעתה . הוסף על כך הכחשתה כי נהגת התובעת פנתה אליה , והיא הכחישה כל מעורבות בתאונה . נהגת הנתבעים אף קשרה את עצמה למסלול הנסיעה בו קרתה התאונה . בנוסף סוג רכבה של נהגת הנתבעות בעל ייחוד המאפיין אותו בחלק האחורי , כך שהסיכוי כי רכב דומה לזה באותו הצבע באותו מספר רישוי יהיה במקום התרחשות האירוע , הנו דמיוני .

לכן אני קובע כי התובעת הוכיחה את התביעה למעלה מאחוז ההסתברות הנדרש לשם הכרעה במשפט האזרחי . לפיכך, דין התביעה להידחות, ללא צו להוצאות.