תא"מ 55912-12-13 שלמה תחבורה (2007) בע"מ נ' אברהם ואח'

1.רכב התובעת נפגע בתאונה שהתרחשה בצומת קצרין בלא שנפגע רכב נוסף שהיה מעורב באירוע, ולטענת התובעת, האחראי הבלעדי לתאונה הינו הנתבע 1.

2.הנהג ברכב התובעת (להלן: הנהג) טען כי הגיע מצפון לדרום, בכביש בעל נתיב נסיעה אחד, כאשר הוא מתכוון לחצות את צומת קצרין בנסיעה ישר, אולם רכב שהגיע מולו, מדרום, פנה שמאלה לתוך נתיב נסיעתו, גרם לסטייתו ימינה. לאחר סטייה זו, נאלץ הנהג לסטות שוב, הפעם שמאלה, בשל רכב שעמד בצומת מימין, וכתוצאה מכך שנאלץ "לברוח" מהפגיעה, עלה על המדרכה ונגרם נזק לרכב בו נהג.

עדותו של הנהג נתמכה בעדות אשתו שישבה עמו ולצדו ברכב התובעת בעת התאונה.

3.מנגד, טען הנתבע 1 (להלן: הנתבע) כי הגיע מדרום ועבר לצד שמאל של הדרך, לנתיב נוסף שנפתח משמאל לצורך פניה שמאלה לתוך קצרין. בעת שהנתבע עמד, לטענתו, ראה את רכב התובעת שהגיע מולו חולף במהירות בצומת ומתנגש במדרכה, ללא שהיתה כל סיבה לסטיה זו של הנהג מנתיב נסיעתו.

4.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי את עדויות הנהגים והעדה הנוספת וראיתי את התמונות שהוגשו לי, אני קובעת כי לשני הצדדים קיימת אחריות חלקית לאירוע ולתוצאותיו.

5.שוכנעתי כי הן הנהג והן אשתו, ראו את רכב הנתבע נכנס לתוך נתיב נסיעתם, ובשל כך מצא הנהג צורך לסטות ימינה כדי למנוע פגיעה ברכב הנתבע. על פי התרשמותי מהראיות והעדויות אני קובעת כי הנתבע, שהיה עסוק בשיחה עם נהג הרכב שעמד בצומת, גלש לתוך צומת במידה מסוימת, באופן שגרם לנהג לחשוש מפגיעה, שכן סבר שהנתבע עומד להמשיך לנסוע לתוך הצומת, ועל כן מצא לנכון לסטות ימינה כדי למנוע פגיעה כאמור.

6.הנתבעים נמנעו מהבאת עד, הוא נהג הרכב שעמד בצומת, המוכר לו (עמ' 5 לפרוטוקול, שורה 18). הלכה היא, כי "ככלל, איהעדתעדרלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו" (ע"א 641/87, קלוגר נ. החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פ"ד מד(1) 239, 245 [1990]), וכי "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר – ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו" (ע"א 55/89, קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ. טלקאר חברה בע"מ מ"ד (4)595, 602 [1990]).

בנסיבות אלה, הימנעות הנתבעים מזימון עד ראיה לתאונה - נזקפת לחובתם.

7.עם זאת, קיים קושי לקבל את גרסת הנהג באופן מלא, שכן לא ניתן כל הסבר לתיאור התאונה על ידו לפיו, לאחר שסטה ימינה ואז "ברח" ממנו חזרה (בסוף עמ' 1 לפרוטוקול, שורות 16-17), סיים את הנסיעה על המדרכה בצד ימין של הדרך. אם אכן סטה הנהג תחילה ימינה ולאחר מכן שמאלה, לא ברור מה מנע ממנו לחזור לנתיב הנסיעה ולהמשיך בנסיעתו ישר, בהמשך הדרך, כפי שתכנן מלכתחילה.

עדות אשתו של הנהג שונה מעט, ועל פיה לא היתה סטייה שניה שמאלה, אלא הסטייה הראשונה היתה בקשת רחבה יותר, כדי להימנע מפגיעה ברכב העומד מימין, ישירות לתוך המדרכה. גם גרסה זו לא מסבירה מדוע לא חזר הנהג - לאחר הסטייה הראשונית - לנתיב הנסיעה, על מנת להמשיך בדרכו, אלא פנה לתוך המדרכה מימין.

המסקנה היא כי הנהג נסע במהירות גבוהה יחסית שלא אפשרה לו לעצור או אפילו לנסות לבלום, מהירות שמנעה ממנו את האפשרות לחזור לנתיב נסיעתו לאחר ש"ברח" מרכב הנתבע. ככל הנראה בשל מהירות נסיעה זו, תגובתו של הנהג היתה תגובה חדה שלא הותירה מספיק מרחב תמרון לאפשר לו לחזור לנתיב הנסיעה ולהמשיך בדרכו, אלא חייבה אותו לבצע סטייה חדה אל תוך המדרכה, בעטיה נגרם הנזק.

8.לאחר ששקלתי את מידת האשמה החלה על כל אחד מהנהגים, אני קובעת כי נהג רכב התובעת נושא ב-70% מהאחריות לתאונה, והנתבע 1 נושא ב-30% ממנה.

9.אינני זוקפת לחובתו של הנתבע את העובדה שפעל כאזרח הגון, סייע לנהג ואשתו ודאג להביאם לביתם בטרם כניסת יום הכיפור. נכונות לסייע למי שנמצא במצוקה אינה מעידה בהכרח על תחושת אשמה.

10.סוף דבר: על הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

א.סך של 9,022 ₪ (30% מהנזק הישיר - עלות תיקון הרכב, ירידת ערך ושכר השמאי – העומד על 30,074 ₪) כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה מיום עריכת חוות הדעת השמאית, 17.12.12.

ב.שכר טרחת עו"ד בשיעור של 15% מסכום הנזק לאחר שערוך.

ג.סך של 372 ₪ בגין אגרת המשפט ששולמה, בתוספת המחצית השנייה של האגרה שהתובעת נדרשת לשלם.

ד.סך של 1,600 ₪ בגין הוצאות בטלת העדים שנפסקו בדיון.

11. התובעת תשלם את המחצית השניה של האגרה, בתוך 7 ימים.