תא"מ 55828-01-12 עודה נ' עטר

לפניי תביעה לביצוע שיק על סך 50,000 ₪, אשר נושא תאריך 1.1.2008. לטענת התובע, ניתן השיק כביטחון להלוואה שנתנו התובע ואחיו לאחיה של הנתבעת, ומשלא נפרעה ההלוואה – הוצג השיק לפירעון, אלא שהוא חולל באי-פירעון לאחר שבוטל על ידי הנתבעת.

לטענת הנתבעת, כפי שעלתה בתצהירה, השיק נגנב מידיה, וחתימתה עליו – זויפה. לטענתה, גילתה את דבר גניבתו של השיק רק כאשר קיבלה את האזהרה מלשכת ההוצאה לפועל, או אז פנתה לבנק לבקש העתק של השיק נושא ההליך.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בחומר הראיות ובסיכומי הצדדים, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות.

להלן יובאו הנמקותיי למסקנה זו, בתמצית, כמצוות תקנה 214ז לתקנות סד"א.

כבר בפתח הדברים אציין, כי התרשמותי מעדויות הצדדים שניהם היא כי נמצאו אי-דיוקים בהיקף ניכר למדי בעדויותיהם, באופן שיש קושי לבסס ממצאי עובדה על יסוד עדויות אלה. כך, למשל, טענתה של הנתבעת כי גילתה לראשונה כי השיק נגנב מחזקתה רק בשנת 2012, לאחר שקיבלה את האזהרה (וראו, למשל, סעיף 7 וסעיף 11 לתצהיר התומך בהתנגדות), הרי שהמוצג ת/3 מלמד, כי כבר ביום 5.2.2007 הוגשה בקשה לביטולו של השיק הקונקרטי נושא ההליך לסניף הבנק, ומכאן שהנתבעת הייתה ערה לכך ששיק זה עלול להגיע לפירעון, ולכל הפחות – ידעה על הצורך לבטל את השיק כחמש שנים לפני קבלת האזהרה.

אשר לנתבע עצמו, הוא הודה כי קיבל תשלום על חשבון ההלוואה באמצעות תשלום שכר פיקטיבי לקרובי משפחתו (וראו עמ' 22 ש' 24 – 27), וגרסתו בדבר מעורבותו במתן הלוואות ללא ריבית – לא הייתה משכנעת.

משכך, ולנוכח טענת הנתבעת כי לא חתימתה היא המתנוססת על השיק, יש לבחון את הראיות שהובאו לעניין זהות החותם, שכן כאשר בחבות שטרית עסקינן – ללא חתימה לא קמה חבות, והנטל לכך מוטל על כתפי התובע.

בענייננו, לא עמד התובע בנטל המוטל עליו להוכיח כי החתימה על השיק היא חתימתה של הנתבעת.

ייאמר מיד, כי התובע הודה בחקירתו, כי הנתבעת לא חתמה על השיק לפניו (עמ' 21 לפרוטוקול, ש' 20 – 23). למעשה, התובע הודה כי למיטב זכרונו, לא ראה את הנתבעת מעולם עד לתחילת הדיונים בבית המשפט (עמ' 21, ש' 25 – 26). מכאן שלתובע אין ידיעה אישית בעניין זהות החותם בפועל על השיק.

התובע נמנע מהגשת חוות דעת מומחה לזיהוי כתבי יד, והתנגד למינוי מומחה לזיהוי כתבי יד מטעם בית המשפט (וראו, למשל, תגובת התובע לבקשה מס' 14 בתיק וכן פרוטוקול הדיון לפני כב' השופט י' גת מיום 17.2.2013). בנסיבות אלה, ולאור קיומה של חוות דעת המומחית מטעם הנתבעת, גב' פנינה אריאלי, אשר קבעה, ברמת הוודאות הגבוהה ביותר כי החתימות על השיק אינן של הנתבעת.

מכאן עולה, כי לא זו בלבד שהתובע לא הביא כל ראיה פוזיטיבית שתתמוך בטענה כי החתימה על השיק היא של הנתבעת, אלא שהן מעדותו של התובע עצמו והן מעדותה של המומחית מטעם הנתבעת עולים סימני שאלה מהותיים לעניין זה.