תא"מ 55783-03-14 גלי ליסינג (2004) בע"מ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

לפניי תביעה לפיצוי בגין רכב שנגרם לרכב התובעת בתאונה מיום 30.7.2013.

התאונה התרחשה בכביש חד-סטרי רחב למדיי – ראו תמונות ממקום האירוע שסומנו נ/1. נהג התובעת החל לבצע פנייה שמאלה בכוונה להיכנס לדרך המובילה לגן ציבורי. באותה עת נהג הנתבעת ביקש לעקוף את רכב התובעת משמאל, וכלי הרכב התנגשו (דופן שמאלית של רכב התובעת, כנף ימנית-קדמית של רכב הנתבעת).

השאלה היא על מי מוטלת האחריות לקרות התאונה. לאחר שבחנתי את עדויות הנהגים, עיינתי בחומר שהונח לפניי ושמעתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי שני הנהגים נושאים באחריות לתאונה, כשחלוקת האחריות היא 60% על נהג התובעת ו- 40% על נהג הנתבעת.

מכיוון שמדובר בהליך בסדר דין מהיר, ובהתאם להוראות הדין, ינומק פסק-הדין באופן תמציתי.

מחומר הראיות עולה כי נהג התובעת ביצע את הפנייה שמאלה ללא נקיטת אמצעי זהירות מתאימים. אומר מיד, כי הצדדים חלוקים לגבי השאלה אם מותר להיכנס עם רכב למתחם הגן הציבורי. בעניין זה אף אחד מהצדדים לא הציג ראיה ברורה, עם זאת בזהירות הראויה אציין כי כלל לא ברור לי שאכן המקום מיועד לכניסה ולנסיעה של כלי רכב. מכל מקום, מן הראיות והעדויות עולה כי נהג התובעת לא ביצע את הפנייה בזהירות ראויה, ואף לפי גרסתו, הוא החל את הפנייה ממרכז הכביש, ככל הנראה בלי להתבונן במראות (הנהג הודה שאינו זוכר אם הסתכל במראות). עוד יצוין, כי מהתמונות שהוגשו לבית המשפט (נ/1) עולה, כי לצורך הכניסה למתחם הגן הציבורי יש לעלות על מדרכה מונמכת, וכי נקודת הכניסה היא בסמוך לאחר עיקול בכביש. עובדה זו האחרונה יש בה כדי להעצים את הצורך להישמר בטרם ביצוע פעולות המשנות את ה"סטטוס קוו" בכביש.

בה-בעת, באתי לכלל מסקנה כי גם נהג הנתבעת לא נהג בזהירות ראויה בהתאם לתנאי הדרך. יצוין, כי לפי גרסתו-שלו הוא החליט לבצע עקיפה משמאל כאשר הרכב שלפניו ביצע סטייה קלה ימינה, והוא – נהג הנתבעת – הסיק מכך שרכב התובעת "אפשר לי לעבור". הייתה זו, כך נראה, מסקנה פזיזה, ובפועל – שגויה. לא מיותר לציין, כי נהג הנתבעת לא טען שרכב התובעת אותת ימינה (אלא שהוא סטה "מעט ימינה"), וגם לא מצאתי שרכב התובעת נסע ממש בצד ימין של הכביש. כמו-כן, אני מאמץ את טענתו של נהג התובעת – הנראית לי סבירה והגיונית – כי הוא האט את רכבו לפני ביצוע הפנייה. כל אלה משליכים מטבע הדברים על האחריות שיש לייחס לנהג הנתבעת, אשר החליט לבצע עקיפה (וזאת לאחר עיקול, בסמוך למעבר חצייה, וכשמדובר ברכב גדול וכבד).

כאמור, אני סבור כי האחריות הרובצת לפתחו של נהג התובעת גדולה יותר במידת-מה מזו המונחת לפתחו של נהג הנתבעת, ולכן אני מחייב את הנתבעת בתשלום 40% מהנזק, לאמור: סכום של 3,971 ₪, בתוספת הצמדה וריבית כדין מיום חוות-דעת השמאי. יצוין, כי ראש הנזק של ימי עמידה לא הוכח, וכי הסכומים חושבו לאחר ניכוי המע"מ.

במכלול הנסיבות, ובשים לב לתוצאה שאליה הגעתי, תשלם הנתבעת לתובעת סכום של 1500 ₪ בגין הוצאות ושכר טרחת עורך-דין.