עזאם נ' יוסף ובניו בע"מ

בפניי תביעה כספית על סך 52,800 ₪ במסגרתה עותר התובע לחייב את הנתבעת לשלם תמורת ערימת אבנים שהוא ערם על אדמתו (חלקה 48 בגוש 14115 מאדמות כפר אבו גוש, להלן: "החלקה"), ואשר הנתבעת נטלה אותם, גרסה אותם (והשתמשה בשברי האבן כמצע לכביש במסגרת עבודות שביצעה עבור המועצה המקומית), מבלי ששילמה לתובע את תמורתם.

התביעה הוגשה במקור כתביעה קטנה בשווי 33,000 ₪. בדיון שהתקיים בבית המשפט לתביעות קטנות העידו 4 עדים מטעם התביעה: התובע בעצמו, האגרונום אייל שפירא (להלן: "האגרונום שפירא"), אמיר חורי, הקבלן לעבודות עפר שהתחיל את העבודות במקום ועבודתו הופסקה (להלן: "הקבלן חורי"), עו"ד פארס שרבל (להלן: "עו"ד שרבל"), ועזאם עג'מי, בנו של התובע (להלן: "עג'מי"). מטעם ההגנה העיד עד יחיד, הנתבע בעצמו בלבד.

בתום דיון ההוכחות בביהמ"ש לתביעות קטנות, ביקשו בעלי הדין לזמן עדים נוספים מטעמם. לאור זאת, ניתנה החלטה כי התיק אינו מתאים להתברר בבית המשפט לתביעות קטנות, והוא הועבר לבימ"ש השלום.

לאחר העברת התיק לבימ"ש השלום עכו, ביקש התובע לתקן את כתב התביעה (להעמיד את סכום התביעה על סך של 52,800 ₪, אשר מבטא את נזקיו הנטענים של התובע עפ"י חוות דעת האגרונום שפירא, שהעתק ממנה צורף כנספח א' לכתב התביעה). התובע הבהיר כי העמיד את סכום התביעה המקורי על סך 33,000 ש"ח על מנת שביהמ"ש לתביעות קטנות יהיה מוסמך לדון בתביעה. בקשת התובע לתיקון כתב התביעה אושרה. הנתבעת הגישה כתב הגנה מתוקן.

התובע טוען כי הינו הבעלים של החלקה. בחלק המזרחי של החלקה אסף התובע ערימת אבנים מקומיות שסולקו מהשטח ברוחב של ובאורך של . הנתבעת באמצעות מנהליה ו/או עובדיה נטלו את ערימת האבנים מהחלקה ללא רשות, גרסו אותם, והשתמשו בהם לחומר לתשתית דרכים שביצעו בסמוך לחלקה. נזקו הכספי של התובע עפ"י חוות דעת האגרונום שפירא הוא 52,800 ₪.

הנתבעת מכחישה כי נטלה ו/או עשתה שימוש כלשהוא ברכוש השייך לתובע, ובוודאי לא באבנים נשוא התביעה. נטען כי הנתבעת זכתה במכרז לביצוע עבודות של פריצת דרכים חקלאיות, הכוללים עבודות עפר, מילוי שברי אבן ושכבת מצעים בעובי של בכפר גוש חלב. העבודות בוצעו בהתאם להנחיות המועצה, הוראות מהנדס המועצה ומודד המועצה. הנתבעת ביצעה את העבודות לפי הסימון ובתוך התוואי שנקבע וללא חריגה. במהלך ביצוע העבודות פנה התובע וטען כי העבודות מתבצעות במקום הלא נכון, וכי על הנתבעת להפסיק את המשך ביצוע העבודות באופן מידי. הנתבעת הזמינה את המודד ומהנדס העירייה על מנת לבדוק את טענות התובע, ולאחר בדיקה התברר כי העבודות מתבצעות כנדרש (עפ"י התוכניות וההיתרים כחוק).

עוד נטען כי הנתבעת ביצעה עבודות לפי תכניות העבודה שנקבעו מראש והשתמשה בעודפי חפירה שנוצרו כתוצאה טבעית מביצוע העבודות. חוות הדעת שצירף התובע לכתב התביעה מבוססת על ספקולציות, ונטולה בסיס עובדתי ו/או משפטי. הסכומים המצוינים בחוות הדעת הם מוגזמים ואין להם כל אחיזה במציאות. מבלי לוותר על הטענות דלעיל, אף בהנחה שנעשה שימוש באבנים השייכים לתובע, אזי העלות צריכה להסתכם ב- 4,896 ₪ (720 קוב (לפי התוכניות) כפול 6.80 ₪ לקוב לפי תעריף מנהל מקרקעי ישראל.