תא"מ 55424-04-15 עג'מי נ' סלקום ישראל בע"מ

1.לפניי בקשת הנתבעת, לסילוק התביעה על הסף מחמת מעשה בי דין.

ע"פ הנטען,ביום 23.12.13 הגישה הנתבעת לביצוע, תביעה כספית בסכום קצוב ע"ס 14,090 ₪ ללשכת ההוצאה לפועל בעכו במסגרת תיק 08-27747-13-5 בגין שירותים סלולאריים שסיפקה לתובע. ביום 27.5.14 הגיש התובע התנגדות לביצוע התביעה והיא הועברה לידון במסגרת תיק ת"ת 10066-06-14.

התנגדותו של התובע, כמו גם בקשתו להארכת מועד להגשתה, נמחקו על ידי בית המשפט ביום 26.11.14 .

לטענת הנתבעת, בהתנגדותו העלה התובע טענות זהות לטענות אותן העלה עתה בתביעתו מושא תיק זה לפיכך ובשל קיומו של מעשה בית דין, יש להורות על סילוק התביעה על הסף.

2.התובע התנגד לבקשה וטען כי ההתנגדות נמחקה מאחר שביה"מ קבע שם שתצהירו לא נערך כדין.לטענת התובע, ההחלטה על מחיקת ההתנגדות הושתתה על פגם טכני ולא על דיון ענייני בטענותיו ולפיכך,משלא ניתן לו יומו בבית המשפט, יש לקבוע כי לא חל מעשה בית דין באופן המונע ממנו להגיש התובענה שבנדון.

דיון והכרעה:

3.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ובחנתי את ההליך הקודם שהתקיים בין הצדדים, שוכנעתי כי דין הבקשה להתקבל. הדוקטרינה של מעשה-בית-דין נועדה לייעל את הדיון המשפטי, למנוע הכרעות סותרות ואף למנוע הטרדת בעל דין בהתדיינויות חוזרות ונשנות:

"משנתן בית-משפט מוסמך פסק-דין סופי בהתדיינות כלשהי, מקים פסק-הדין מחסום דיוני לפני בעלי-הדין, המונע כל התדיינות נוספת ביניהם בנושא או בשאלה שהוכרעו בפסק-הדין. כל עוד לא בוטל פסק-הדין, בין על-ידי ערכאת ערעור ובין על-ידי בית-המשפט שנתנו, מחייב פסק-הדין את הצדדים לו ביחס לכל קביעה עובדתית או משפטית הכלולה בו, ואין איש מהם יכול להעלות, במסגרת התדיינות אחרת כלשהי ביניהם, טענה העומדת בסתירה לקביעה זו" (נינה זלצמן, מעשה-בית-דין בהליך אזרחי, בעמ' 4-3).

4.התובע לא הכחיש כי העובדות המפורטות בכתב התביעה הן אותן עובדות אותן כבר העלה בהתנגדותו לביצוע תביעה בהליך הקודם ובבקשה להארכת מועד, אלא טען כי עובדות אלו, לא נדונו לגופן.

אכן, ביום 26.11.14 הורתה כב' הרשמת הבכירה ודאד יונס על מחיקת הבקשה להארכת מועד וההתנגדות שהגיש התובע, לאחר שהסתבר שם כי התובע לא חתם על התצהיר (לאור הצהרת בא כוחו כי חתם בשמו בזמן שהתובע שהה באוניברסיטה).

התובע הגיש בקשה לעיון חוזר אולם,בקשתו נדחתה ע"י כב' הרשמת.