תא"מ 55376-02-15

לפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי רכוש הנובעים מתאונת דרכים שאירעה ביום 4.11.2014 בכביש 40 לכיוון צפון.

על עובדות היסוד אין מחלוקת בין הצדדים: התובע עצר בצומת בשל עומס תנועה, ואילו רכב הנתבעים פגע ברכבו של התובע מאחור. לטענת הנתבעים, נגרמה הפגיעה ממכה שקיבל רכבם שלהם מרכב שלישי, אשר אינו צד להליך דכאן.

התובע טוען, כי לאחר שעצר את רכבו, נפגע מרכבם של הנתבעים. רק לאחר מכן, ולאחר שיצא מרכבו לבדוק את שאירע, שמע פגיעה נוספת.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את התביעה, ולקבוע את אחריותם של הנתבעים לנזקיו של התובע. להלן נימוקיי לכך, בתמצית.

ראשית יש לציין, כי רכב הפוגע ברכב שלפניו – מוחזק כאחראי לנזקיו. גם אם אין מדובר באחריות מוחלטת, או בחזקה חלוטה – בוודאי שלא ניתן לדרוש מנהג הרכב הנפגע להוכיח בדיוק כיצד התרחשה התאונה, איזה רכב פגע ראשון ואיזה רכב פגע לאחר מכן, איזה רכב הצטרף לתאונה קיימת ואיזה רכב החל את התאונה. זהו המקרה המובהק שבו יש להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו". כך על פי רוב, וכך – בבחינת קל וחומר – כאשר הנתבעים מודים, כי גם לשיטתם – לא שמרו מרחק מספיק מהרכב שלפניהם (עמ' 5 ש' 9 – 10, עמ' 6 ש' 11 – 12).

מאחר שהנטל הוא על הנתבעים להוכיח את טענתם ל"גורם זר מתערב" (ולמעשה – לאחריות בצוותא), היה עליהם לזמן את נהג הרכב השלישי, להגיש הודעה לצד שלישי או לבקש איחוד של ההליכים מכוח סעיף 49 או מכוח סעיף 78 לחוק בתי המשפט. משלא עשו כן, נטלו על עצמם סיכון שבית המשפט יקבע את האחריות על פי חומר הראיות שלפניו, ועל יסוד הכלל של נטלי הוכחה.

בענייננו, אף שלא ניתן לומר שעדותם של הנתבעים הייתה בלתי מהימנה, עדותו של התובע הייתה ברורה, קוהרנטית וסבירה על פניה. עוד יצוין, כי התובע עמד יפה בחקירה הנגדית, ואני מקבל את עדותו לעניין מספר החבטות ששמע.

עוד אציין, כי ב"כ הנתבעים הפליג בתיאור עדותו של התובע, כאילו זה ציין שכאשר עמד ליד חלון רכב הנתבעים שמע את המכה השנייה – אולם עיון בפרוטוקול הדיון מלמד, כי התובע כלל לא אמר דברים אלה, ורק ציין כי שמע את המכה השנייה לאחר שיצא מרכבו.

זאת ועוד. לאור הודאת הנתבע 1 כי לא שמר מרחק מספיק, אזי גם אילו קיבלתי את גרסת הנתבעים, הייתי קובע כי עיקר האחריות (בשיעור של 95% ומעלה) מוטל על הנתבעים, אשר אילו שמרו מרחק בהתאם לתנאי הדרך, היו יכולים למנוע את התאונה.

לאור כל האמור, התביעה מתקבלת לעניין האחריות. לעניין הנזק, לא הובאו ראיות ל"הוצאות ואובדן עבודה", ועל כן אינני פוסק פיצוי בגין ראש נזק זה.