תא"מ 5529-01-15 סלמן נ' שרבט

בפני תביעה כספית על סך 40,000 ₪ שעילתה פיצוי בגין הפרת סעיף יסודי בחוזה שכירות העוסק בערבות בנקאית .

הצדדים

הצדדים הינם אנשים פרטיים אשר בניהם יחס חוזי הנובע מחוזה שכירות שבניהם.

רקע ועובדות

1. ביום 9.6.10 נכרת חוזה שכירות (להלן: החוזה) בין הצדדים אשר במסגרתו, התחייבה התובעת במתן מגורים בדירתה (להלן: הנכס) בתמורה להתחייבותו של הנתבע בתשלום חודשי, שהוארך מעת לעת. במעמד הסכם השכירות ובמסגרתו, הוסכם בין הצדדים כי על הנתבע להמציא לידה של התובעת ערבות בנקאית (להלן: כתב ערבות) בסך 50,000 ₪ לתקופה של 14 חודשים וזאת בכדי להבטיח תשלום נזקים בדירה. הנתבע התגורר בנכס של התובעת למעלה מ-4 שנים ומדי שנה ,כמתחייב מן חוזה השכירות ביניהם, הפקיד הוא בידי התובעת את כתב הערבות. בשנה האחרונה לחוזה בין הצדדים, הנתבע נמנע מלהעביר כתב ערבות חתום וזאת בניגוד למוסכם בין הצדדים בחוזה השכירות, ומשכך הפר הוא את הסכם השכירות. עם פנייתה של התובעת לבית המשפט ביום 12.3.15, ניתן צו אכיפה וזאת לאחר שעתרה היא לסעד אכיפת הסכם השכירות. בהתאם להחלטת בית המשפט בדבר מתן צו המורה על אכיפת הסעיף בחוזה העוסק בכתב ערבות, המציא הנתבע לתובעת את כתב הערבות. בתום השנה הרביעית לחוזה, ביקש הנתבע לצאת מן החוזה, אך התובעת סירבה וטענה כי מדובר בהפרת חוזה והציעה, לפנים משורת הדין, כי הנתבע ימצא מחליף במקומו.

   על אף המצאת כתב הערבות על ידי הנתבע כלפי התובעת, מבקשת התובעת את סעד הפיצוי המוסכם, הקבוע בחוזה, זאת היות ומדובר בהפרה יסודית של תנאי החוזה. הפיצוי הינו בסך של 40,000 ₪.

   טענות התובעת