תא"מ 5500-11-16 וגנר נ' טמיר-ברק

בפניי בקשת הנתבעת (להלן: "המבקשת") לביטול פסק דין, שניתן נגדה ביום 07.09.17, בהיעדר התייצבות לדיון.

על פי נימוקי הבקשה, המבקשת לא התייצבה לדיון מכיוון שלא מצאה את אולם הדיונים. לדבריה, לא זכרה שם המותב הדן בתיק והאולם אליו נדרשה להגיע וכן לא עלה בידיה לברר זאת כיוון שהמזכירות הייתה סגורה באותה העת. משכך טענה כי החל משעה 14:00, השעה שבה נכנסה לבית המשפט, עברה בכל אולמות בית המשפט, עד אשר מצאה את האולם הנכון בקומה השביעית, שם נודע לה על ידי הקלדן כי ניתן פסק דין בשעה 14:15, רבע שעה לפני שמצאה את האולם הנכון. הנתבעת טענה כי עשתה מאמץ רב להגיע מתל אביב לדיון. בנוסף, ציינה כי הגישה כתב הגנה בתיק הנדון. ביחס לסיכויי התביעה טענה כי אלה קלושים. לסיכום טענה כי לא זלזלה בבית המשפט, אלא שגתה בתום לב.

מנגד, טוענת התובעת (להלן: "המשיבה") כי דין הבקשה להידחות על הסף ולחלופין, להימחק תוך הטלת הוצאות של ממש על כתפי המבקשת. לטענת המשיבה היא ובאי כוחה התייצבו במועד הדיון, אך המשיבה לא הופיעה ועל כן, ניתן פסק דין המקבל את התביעה במלואה. המשיבה טוענת כי הבקשה לביטול פסק דין הוגשה שלא במועד, ללא צירוף תצהיר ומבלי ליטול רשות מבית המשפט ועל כן, עתרה לדחיית הבקשה או למחיקתה. לטענת המשיבה פסק הדין ניתן כהלכה והלכה למעשה מדובר בבקשה לביטול פסק דין על פי שיקול דעת בית המשפט. לעניין זה גורסת המשיבה כי המבקשת לא התייחסה בבקשתה לסיכויי הצלחת הגנתה ועל כן, קיים יסוד סביר לחשש כי גם אם המבקשת תקבל את יומה בבית המשפט, פסק דין החדש יינתן, במתכונת פסק הדין מיום 07.09.17. עוד נטען כי למבקשת אין כל טענת הגנה מפני התביעה.

כידוע, ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, יכול שיינתן בשני מצבים: האחד, ביטול מחמת "חובת הצדק" והשני, ביטול שבשיקול דעת בית המשפט. המצב הראשון מתקיים בדרך כלל כאשר נפל פגם בהמצאה לידי המבקש. המצב השני הוא כאשר לא נפל פגם בהמצאה לידיו של המבקש. במצב דברים זה, ביטול פסק הדין מסור לשיקול דעתו של בית המשפט, אשר עליו לבחון את סיבת מחדלו של המבקש מלהתייצב לדיון ואת סיכויי הגנתו. יצוין כי בשלב זה של ההליך, אין מדקדקים בבדיקת הטענות או בדרכי הוכחתן, וכן יש ליתן משקל לכך שזכות הפניה לערכאות הינה בבחינת זכות יסוד.

במקרה דנן, אין המדובר בביטול מחמת חובת הצדק, שכן, אין בפניי טענה למסירה שלא כדין. אם כן, מצויים אנו במצב השני – ביטול שבשיקול דעת בית המשפט. כפי שצוין לעיל, בהקשר זה נשקלים שני שיקולים; האחד, הסיבה לאי התייצבות המבקש והשני, סיכויי הגנתו של המבקש.

לאור הסברי המבקשת ביחס לאי התייצבותה, אני סבורה כי מחדלה לא נבע מתוך זלזול בהליך המשפטי. לאחר שעיינתי בטענות ההגנה, אני סבורה כי יש מקום לערוך בירור ענייני בטענות הצדדים לגופן, ומבלי שיש בכך כדי לחוות דעה לגבי סיכויי התביעה או ההגנה, וליתן למבקשת את יומה בבית המשפט.