תא"מ 54864-02-13 קל - אוטו שירותי מימון (1998) בע"מ ואח' נ' דן ואח'

1.לפניי תביעה ותביעה שכנגד כספיות, בסדר דין מהיר שעילתן נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 02.04.2012, בין כלי רכב, מ"ר 88-244-65 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 24-590-75 (להלן: "רכב הנתבעות") (ולהלן: "התאונה").

2.למעשה, אין הצדדים חלוקים ביניהם לעניין עצם קרות התאונה, אלא לעניין נסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה העיקרית והתביעה שכנגד להתקבל חלקית, באופן שנהגת רכב הנתבעות תישא באחריות בשיעור של 60% ואילו נהג רכב התובעת יישא באחריות בשיעור של 40%.

הגם שהצדדים נתנו הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

אין חולק כי מוקד הנזק ברכב התובעת הוא בפינה האחורית הימנית.

תיאור נסיבות התאונה על ידי נהג רכב התובעת, לפיו בעודו עומד בפקק תנועה הגיח רכב הנתבעות מאחור והתנגש בו בחלק האחורי של רכבו, מבלי לשמור מרחק, אינו תואם את מוקד הנזק ברכבו. אם תיאור נסיבות התאונה על ידי נהג רכב התובעת היה מדויק, הרי שהיינו מצפים לראות נזק במרכז החלק האחורי או לכל אורך החלק האחורי ברכב התובעת. גם "הסברו" של נהג רכב התובעת, לפיו רכבו היה צמוד לקו ההפרדה השמאלי ואילו רכב הנתבעות היה צמוד לקו ההפרדה הימיני בתוך הנתיב, אינו עולה בקנה אחד עם תמונת הכביש והנתיבים (נ/3). אם תיאור מיקום הרכבים המעורבים בתאונה טרם התאונה היה נכון, כך שהקצה השמאלי הקדמי ברכב הנתבעות פגע בקצה הימיני אחורי ברכב התובעת, הרי שהיינו מצפים לראות נתיבים רחבים. ברם, אין הדבר עולה כך מת/3 בו נראה כי מדובר בנתיבים לא רחבים ושאינם מאפשרים הימצאותם של שני רכבים במקביל האחד לשני, בתוך נתיב אחד, ואף לא קרוב לכך.

משכך, מתקבלת יותר המבקנה כי התאונה ארעה כאשר רכב התובעת סטה ימינה מהנתיב האמצעי לעבר הנתיב הימיני עליו נסע רכב הנתבעות.