תא"מ 5462-08-14 דומיקאר בע"מ נ' רפאל ואח'

1.לפניי תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונה שהתרחשה ביום 1.9.2013. המחלוקת בתיק נסבה על השאלה מי מבין כלי הרכב שהיו מעורבים בתאונה – רכב התובעת (מ.ר. 38-027-76) או שמא רכב הנתבעים (מ.ר. 16-199-66) – נכנס לצומת כשהרמזור בכיוון נסיעתו מאיר באור אדום.

2.אפתח ואציין כי ביום 11.3.2015 התקיים דיון שבמהלכו העידו הנהגים. בסיום הדיון הוצע לצדדים כי יינתן פסק-דין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. באי-כוח הצדדים הסכימו להצעה זו, אך מכיוון שהסכמתם לא תועדה בפרוטוקול, ניתנו על-ידי – ביום 15.3.2015 וביום 24.3.2015 – שתי החלטות, אשר בהן התבקשו הצדדים, למען הסדר הטוב, להודיע על הסכמתם. הצדדים לא הגישו כל התייחסות להחלטות אלה. משכך, איני רואה ליתן פסק-דין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט.

3.לאחר עיון בחומר שלפניי ולאחר ששמעתי את העדויות ואת טענות הצדדים, ראיתי לדחות את התביעה. להלן יובאו נימוקיי בתמצית, כמצוות הדין בהליך של תובענה בסדר דין מהיר.

4.כאמור, התאונה התרחשה בתוך צומת, וכל צד גורס כי הוא-עצמו נכנס לצומת באור ירוק ואילו הנהג האחֵר התפרץ לצומת תוך התעלמות ממופע אור אדום ברמזור. כמובן, נטל השכנוע רובץ על התובעת בהליך שלפניי, להוכיח במאזן ההסתברויות כי גרסתה היא הנכונה.

5.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ושמעתי את הנהגים, באתי לכלל מסקנה כי לא עלה בידי התובעת להרים נטל זה. ראשית, מעצם העובדה שנטל השכנוע מונח לפתחה של התובעת, הרי שכל עוד קיים אפילו "תיקו" בין הגרסאות הסותרות מבחינת כוח השכנוע הטמון בהן, דין התביעה להידחות. שנית, עדותו של הנתבע 1 הותירה בי רושם מהימן והתאפיינה בעקביות (ראו גם הדיווח שמסר על התאונה – צורף לכתב ההגנה). ניכר היה כי הוא מכיר את מקום האירוע, וכי אף שהתאונה הייתה קשה ולאחריה הוא חווה "הלם" כדבריו, לא היה בכך כדי לגרוע ממהימנות הדברים שמסר בבית המשפט. שלישית, מעיון בטופס הדיווח על התאונה, שנרשם מפיו של נהג התובעת, עולה כי מסר את המידע בשתי "פעימות", כאשר רק בפעימה השנייה נוסף הפרט שלפיו הוא נכנס לצומת באור ירוק ואילו "צד ג", הוא הנתבע 1, חצה את הצומת באור אדום. רביעית, מתיאור זירת התאונה עולה כי לאחר כניסתו של הנתבע 1 לצומת היה עליו לחצות ששה נתיבים (שלושה בכל כיוון), כשהאחרון שבהם הוא הנתיב שבו נסע נהג התובעת. לאור זאת, עולה השאלה כיצד-זה שהנתבע 1 – אם אמנם חצה את הצומת ברמזור אדום – לא נתקל בדרכו בכלי רכב שנסעו בנתיבים האחרים, הקודמים לנתיב שבו נסע נהג התובעת (שהיה כאמור הקיצוני ביותר)? אמנם, אין לשלול אפשרות כי באותם רגעים כל הנתיבים במקרה היו פנויים, אולם סבורני כי הנתון האמור מחזק את ההסתברות שגרסת הנתבעים משקפת נכון יותר את שאירע (ראו התייחסויות לעניין זה בדיון: עמ' 1 לפרוטוקול שורות 27-24; עמ' 2 לפרוטוקול שורות 2-1 ושורות 27-21; עמ' 3 לפרוטוקול שורות 24-19, שורה 30).

להשלמת התמונה אציין כי נמסרה הודעה על האירוע למשטרה, אך להבנתי איש מהנהגים לא הואשם ואין בנתון זה כדי להעלות או להוריד בהליך שלפניי.

6.לאור המקובץ, איני סבור כי הוכחה גרסת התובעת שלפיה רכב הנתבעים הוא שנושא באחריות לתאונה. אף לא מצאתי בסיס מספק לייחס לנתבעים אשם תורם לקרות התאונה. אשר על כן, דין התביעה להידחות וכך אני מורה. התובעת תשלם לנתבעים הוצאות בסך של 1,500 ₪.

ניתן היום, י' ניסן תשע"ה, 30 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.