תא"מ 5458-01-16 מוסכי דוד יוסף ומרדכי בע"מ נ' אוסדיטשר

זוהי תביעה בסך 3,379 ₪ לתשלום תמורת טיפול שביצעה התובעת, המפעילה מוסך לכלי רכב, ברכבו של הנתבע בשנת 2009 (!). התובעת טוענת, כי ביצעה טיפול ברכב שעלותו 3,157 ₪, וכי הנתבע לא שילם את תמורת הטיפול. התובעת תבעה את הנתבע לדין תורה לפני בין דין צדק של כב' הרב קרליץ בבני-ברק, אולם הנתבע סירב להתייצב. על כן קיבלה התובעת רשות מבית הדין לפנות לבית משפט אזרחי.

הנתבע טוען, כי הטיפול שבוצע ברכב לא היה טוב דיו, ועל כן נאלץ לבצע טיפול חוזר במוסך אחר. בשל חלוף הזמן, טוען התובע, לא נשתמרו בידיו חשבוניות על ביצוע הטיפול החלופי. הנתבע טוען לשיהוי המצדיק את דחיית התביעה.

הצדדים התייצבו לישיבה מקדמית, שבמסגרתה ניסיתי לשכנעם להגיע לפשרה, או להסמיך את בית המשפט להכריע לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט. משסירבו, נקבע התיק לשמיעת הוכחות. ערב דיון ההוכחות, הגיעו הצדדים להסדר דיוני שלפיו יגישו הצדדים סיכומים קצרים בכתב, ובית המשפט יכריע על יסוד החומר שבתיק – ללא חקירות.

בהחלטתי מיום 1.6.2016, הבהרתי לצדדים כי בהעדר חקירות, יינתן התיק על יסוד נטלי ההוכחה, שכן ביסודם של דברים – מדובר במילה כנגד מילה. הצדדים הגישו סיכומים מטעמם, ובאה עת הכרעה.

בהיבט הדיוני, אין ספק שהתובעת השתהתה שיהוי כבד ומשמעותי בהגשת התביעה. גם אם הניחה תחילה כי יש לנהל את הדיון בבד"ץ, על פי דין תורה, הרי כבר בשנת 2012 ניתנה לה רשות מדייני בית הדין להגיש תביעתה, וחרף זאת – היא השתהתה ממש עד סף תקופת ההתיישנות בטרם הגישה את תביעתה. לא ניתן לכך טעם מניח את הדעת, ויש לזקוף זאת לחובתה. כאשר מוסיפים את השיהוי הניכר לסכום הנמוך של החוב הנטען – לא ניתן לשלול את האפשרות שהנתבע סבר שהתובעת מחלה על החוב, וכי ויתרה על כוונתה לגבותו.

עם זאת, בהיבט המהותי, אין מחלוקת כי רכבו של הנתבע טופל אצל התובעת. על כן, הנטל מוטל על כתפי התובעת להוכיח כי הטיפול שהתקבל לא היה מוצלח, וכי חייב אותו לפנות למוסך אחר. אני מקבל את טענת התובעת, כי מדובר, למעשה, בטענת הודאה והדחה. למעשה, טענת ההגנה של הנתבע היא סתמית ובלתי מפורטת, והוא לא הבהיר מה בטיפול שקיבל הרכב היה בלתי מספק. ממילא לא הובאה כל ראיה לכך. אכן, השיהוי הניכר והמשמעותי יכול היה להביא לאובדן מסמכים, קבלות וראיות אחרות, ואילו נתמכה הגנתו של הנתבע בפירוט מדויק של הכשלים, או בפרטים מדויקים על אודות המוסך שבו טופל הרכב אך ללא ראיות תומכות – אפשר שהייתי מקבל גרסה זו. עם זאת, ההגנה הלקונית אין בה כדי להרים את הנטל המוטל על הנתבע – גם לאחר שהנחתי, לטובתו, כי אין זה בלתי סביר שיוכל לספק ראיות מדויקות לתמיכה בכל טענה וטענה.

מכאן שיש לקבל את התביעה, מאחר שהנתבע לא סיפק הגנה מפורטת ומשכנעת דיה, ונותר בטיעון גנרי, בלתי מפורט, של איכות לקויה, טיעון המאפיין לקוחות שאינם מעוניינים לשלם על השירות שקיבלו.

עם זאת, אני סבור שלשיהוי הניכר שנקטה התובעת צריך להיות מחיר. לא סביר בעיניי שהנתבעת תמתין פרק זמן כה ארוך להגשת התביעה, באופן שיש בו הן פגיעה מסוימת בנתבע, והן יצירת קושי מהותי בבירור התביעה. על כן, אני קובע שעל הנתבע לשלם לתובעת את קרן החוב – 3,157 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן בלבד, ללא תוספת ריבית מכל סוג שהוא עד למתן פסק הדין.

סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

כמו כן, אינני עושה צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, ט"ז סיוון תשע"ו, 22 יוני 2016, בהעדר הצדדים.