תא"מ 54579-05-16 שלמה תחבורה (2007) בע"מ נ' מרום ואח'

לפניי תביעה כספית מיום 25.5.16 ע"ס 44,770 ₪ בסדר דין מהיר, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 15.2.16.

נערך ביום 25.1.17 בפניי דיון שבו נשמעו ראיות הצדדים, ובכללן עדויות שני הנהגים המעורבים. לאחר הדיון הגישו שני הצדדים סיכומי טענות בכתב.

על יסוד בקשת והסכמת הצדדים לפסיקה בתיק זה בדרך של פשרה לפי סעיף 79א.(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 [פסיקה שתכליתה "לשקף את הפשרה שלדעת בית המשפט היה על הצדדים לגבש בכוחות עצמם כאנשים רציונאליים, הוגנים וסבירים, בתנאי אי-וודאות" לפי רע"א 2101/14 מדאר נ' משעול (פורסם בנבו, 8.4.14) ופסיקה שמקנה לביהמ"ש שיקול דעת רחב הכולל גם שיקולים שאינם רק לפי שורת הדין ופסיקה שההנמקה בה, גם אם ניתנת, הינה הנמקה לגבי דרך ותוצאת הפשרה ולא הנמקה רגילה לפי הדינים המהותיים והפרוצדוראליים הפורמאליים – ע"א (מחוזי ירושלים) 6143/05 ניידות חב"ד נ' חנניה (פורסם בנבו, 27.10.05)], ללא נימוקים וללא גבולות, ולאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים ונתתי דעתי לממצאי חקירות העדים בפניי, אני מחליט כך:

שני הנהגים המעורבים נושאים באחריות לקרות התאונה ולכל נזקיה, כאשר נהג רכב התובעת נושא ב-20% מהאחריות ואילו נהג רכב הנתבעים נושא ב- 80% מהאחריות. התרשמתי כי סיבת התאונה בהחלט כן קשורה למעבר מפתיע ובלתי זהיר מספיק של רכב הנתבעים מנתיב ימני לנתיב השמאלי בו נסע רכב התובעת (עובדת מעבר הנתיב לא נזכרה כלל בגרסת הנתבעים בכתב ההגנה ובטופס ההודעה הלקוני שנמסר לנתבעת 2), ועם זאת התרשמתי (בעיקר ממוקדי ומצורות הנזקים בשני הרכבים) כי נהג רכב התובע יכול וצריך היה לעשות יותר כדי למנוע את התנגשות רכבו באחורי רכב הנתבעים. לקחתי בחשבון גם העובדה שטרם הוגשה תביעה משפטית בגין נזקי רכב הנתבעים.

הנתבעים ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים:

• סך של 35,816 ₪, בגין הנזקים, בצירוף הפרשי הצמדה מיום 25.5.16 ועד יום התשלום המלא בפועל.

• סך של 560 ₪ בגין מחצית ראשונה של אגרת בית משפט ששולמה.

• סך של 350 ₪, בגין שכר העד בו חויבה התובעת.