תא"מ 54527-12-14

בפני בקשה למתן פסק דין בהעדר התגוננות מצד המשיבה.

המבקשת הגישה תביעה כנגד המשיבה, וזו נפתחה ביום 25.12.14.

ביום 26.3.15 הגישה המבקש בקשה למתן פסק דין כנגד המשיבה, וזו, מצידה, הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף (בקשה מיום 29.3.15).

ביום 10.5.15 נדחתה הבקשה לסילוק על הסף ונקבע כי כתב ההגנה יוגש עד ליום 21.5.15.

ביום 14.5.15 התיר בית המשפט את תיקון כתב התביעה ונקבע כי נוכח התיקון יומצא כתב התביעה המתוקן לנתבעת וכתב ההגנה יוגש בהתאם למועד שיימנה מהמצאה זו, ולא עד למועד שנקבע כאמור לעיל.

כתב התביעה המתוקן הוגש לתיק בית המשפט ביום 1.6.15 והומצא למשיבה, כעולה מהודעת המבקשת (מיום 16.9.15) ביום 9.6.15.

ביום 17.9.15 ביקשה המשיבה להורות למבקשת להמציא מסמכים ולדחות את המועד להגשת כתב ההגנה עד לאחר שתפעל המבקשת על פי הצו המבוקש.

המבקשת הגישה לבקשה ביום 24.9.15, טענה כי זו הוגשה תוך הטעיית בית המשפט ובהתעלם מן העובדה כי כתב ההגנה היה אמור להיות מוגש עוד קודם למועד בו הוגשה בקשת המשיבה – וכי זו הוגשה רק בתגובה לבקשת המשיבה מיום 16.9.15 ליתן פסק דין בהעדר התגוננות.

בשל העדרותי מן הארץ הובאו בפני הבקשות (מיום 16.9.15 ומיום 17.9.15) והתגובה (מיום 24.9.15) רק לאחר פגרת חג הסוכות, ונקבע כי המשיבה תוכל להשיב לתגובת המבקשת בפרק הזמן שנקבע.

לא ניתנה החלטה באותו מועד המתירה את הגשת כתב ההגנה באיחור, והמשיבה לא השיבה לתגובה ולא התייחסה לסוגיה זו.

מכאן, שעל המשיבה היה להגיש את כתב ההגנה עוד קודם לפגרת הקיץ ועד כה, במחצית השניה של חודש אוקטובר, לא עשתה כן ולא שבה והביאה סוגיה זו לפתחו של בית המשפט – מלבד כנספח לבקשה למתן צו למבקשת.