תא"מ 54490-11-15 די עשר יזמות בע"מ נ' גדיר ואח'

לפני בקשת המבקש לבטל את החלטתי מיום 14/6/16, אשר ניתנה קודם שחלף המועד להגשת תשובה לתגובת המשיבה.

עוד טען המבקש כי לא היה מקום לחיובו בהוצאות , כאשר המשיבה היא זו אשר איחרה בהגשת תגובתה ולא ביקשה הארכת מועד ואף לא צרפה תצהיר לבקשתה.

לבקשה צורפה התשובה לתגובה.

בתשובה לתגובה טען המבקש כי לאור הטענות העובדתיות הנטענות בתגובה, היה מקום לצרף תצהיר התומך בעובדות ואין במסמכים אלו כדי להצביע על מצבה הכלכלי של המשיבה וכי היה לפרט לעניין מצבה הכלכלי. לטענת המבקש, גם אם יקבע כי מצבה הכלכלי טוב, הרי מצב זה יכול להשתנות ויש לקחת בחשבון גם את סיכויי התביעה.

החלטה:

1. לאחר שעיינתי בבקשה וכן בתשובה לתגובה מצאתי כי אין מקום לבטל את החלטתי מיום 14/6/16 היות ואין בתשובה לתגובה כל נימוק שיש בו כדי לבטל את החלטתי לגופו של עניין.

2. מעיון בתיק עולה כי החלטתי מיום 8/5/16, המורה על הגשת תגובה, נצפתה על ידי ב"כ המשיבה ביום 9/6/16 ולכן הוגשה התגובה בזמן.

3. כפי שנקבע בהחלטתי מיום 14/6/16, המבקש לא הראה מאין נובעת דאגתו כי המשיבה לא תוכל לשלם את הוצאות התביעה, אם זו תדחה. סעיף 353 א לחוק קובע מפורשות כי שיקול הדעת להורות על הפרשת ערובה הינו של בית המשפט , וגם לאחר שעיינתי בתגובה לא מצאתי כי סיבה להורות למשיבה להפקידה ערובה.

4. המשיבה צרפה אישור רואה חשבון על מצבה הכלכלי, לטעמי די באישור זה מטעם רואה החשבון ולא היה צורך בהגשת תצהיר נוסף. אישור רואה החשבון, המטפל בעסקי המשיבה, ועורך את חשבונותיה, בדבר הכנסותיה של המשיבה הינו מספק, כאשר מנגד, המבקש לא טען לחוסר יכולת כלכלית אלא לחשש עתידי שאינו מבוסס. לא די בהעלאת חשש עמום כי מצבה הכלכלי של המשיבה יכול להידרדר כדי להורות על חיובה בהפקדת ערובה ואיני סבורה כי ברירת המחדל לה טוען המבקש, על פי החוק, הינה מוחלטת, שהרי החוק בעצמו משאיר שיקול דעת נרחב לבית המשפט.