תא"מ 54410-11-14

1.לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר, שעילתה הפרשים שלא שולמו בגין נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 22.04.2014, בין כלי רכב מ"ר 27-686-52 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 57-558-11 (להלן: "רכב הנתבעות") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, ואין מחלוקת לעניין האחריות לקרות התאונה, אלא המחלוקת היא לעניין הנזק.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוגשו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא גבולות וללא הנמקה, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הגם שהצדדים נתנו הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

מדובר בתביעה לחיוב הנתבעות בהפרשים שלא שולמו בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת כתוצאה מהתאונה שאין חולק כי נגרמה באחריותה של הנתבעת 1.

המחלוקת היא בקשר עם המוקד הנזק הקדמי ברכב התובעת, כאשר התובעת טוענת כי כתוצאה מהמכה שרכבה קיבל מאחור מרכב הנתבעות נהדף רכב התובעת ופגע במדרכה שמימינה. הנתבעות ניאותו לשלם לתובעת בגין מוקד הנזק האחורי אך לא בגין מוקד הנזק הקדמי בטענה כי מוקד הנזק הקדמי לא נגרם כתוצאה מהתאונה.

נהגי הרכבים המעורבים בתאונה העידו ונחקרו על גרסתם.