תא"מ 54287-07-14 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' כל-בו ש.א. נחמיאס נכסים והשקעות (1996) בע"מ ואח'

1.לפניי תביעה כספית ע"ס 18,101 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו לכלי רכב, מסוג משאית, מ"ר 33-027-68 (להלן: "רכב התובעת") כתוצאה מנפילת תכולת מנוף שהיה מורם על ידי כלי רכב, מסוג משא מנוף, מ"ר 45-348-68 (להלן: "רכב הנתבעים"), על רכב התובעת (ולהלן: "התאונה").

2.למעשה, אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא המחלוקת היא בשאלת האחריות.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו נהגי הרכבים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה ללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה למסקנתי:

אני מעדיף את גרסתו של נהג רכב הנתבעות שהפעיל את המנוף, שהתיישבה עם היגיון קרות התאונה והותירה בי רושם שהיא מהימנה, זאת על פני גרסתו של נהג רכב התובעת שהיה גם מי שקשר את תכולת המנוף לרצועות המנוף.

עד התובעת מעיד כי הוא הבחין בעץ לפני שהוא קשר את התכולה למשטח ההרמה והוא לא היה חלק משיקוליו (עמ' 2, שורות 17-15 לפרוטוקול). כמו כן הוא מעיד כי הדבר בכלל אינו בין שיקוליו שכן צריך להיות משיקוליו של מפעיל המנוף (עמ' 2, שורות 23-21 לפרוטוקול). אני סבור כי מדובר בניסיון של עד התובעת להתנער מאחריות.