תא"מ 54145-11-14 אמון נ' קורס ואח'

בפניי בקשתו של הנתבע 1 לעיון חוזר בהחלטתי מיום 23.01.2015 במסגרתה דחיתי את בקשת הנתבע 1 להעברת התובענה לבית המשפט המוסמך, לשיטתו, במחוז מרכז או במחוז חיפה.

לאחר שעיינתי בבקשת הנתבע 1 ובתגובת התובע החלטתי לדחות, לגופו של עניין, את הבקשה וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

1. הליך של "עיון חוזר" או "עיון מחדש" הינו יציר הפסיקה והוא שמור למקרים בהם, לאחר שניתנה ההחלטה, התגלו עובדות חדשות.

2. בענייננו, אפשרתי לנתבע 1 להגיש תצהיר המתייחס למקום חתימת ההסכם, עובדה אשר לא פורטה במפורש בכתב התביעה.

אפשרתי, מטבע הדברים, לתובע להגיש תגובתו והוא אכן עשה זאת.

3. אין כל מניעה אפוא כי אעיין מחדש בהחלטתי בעניין הסמכות המקומית וכך אעשה.

4. לגופו של עניין, הנתבע 1 טוען, כי מקום חתימת ההסכם הינו בהוד השרון ועל כן נעדר בית משפט זה סמכות מקומית.

5. לו הייתה התובענה נסמכת על הפרת ההסכם בלבד אכן ראוי היה להורות על העברת התובענה לבית משפט אחר וזאת מחמת כך שמקום יצירת ההתחייבות לא היה בתחום השיפוט של בית משפט זה.

6. אלא מאי? התובענה נסמכת גם על השלב הטרום חוזי והיא כוללת טענה למצגי שווא בשלב האמור.

כך למשל, טוען התובע בס' 40 לכתב התביעה כי "הנתבעים הונו את התובע והציגו בפניו מצג כוזב בשלב הטרומי של ניהול המו"מ לקראת כריתת החוזה הסופי..." וטוען בס' 41 לכתב התביעה כי "לפיכך, זכאי הנתבע (לטעמי מדובר בטעות סופר וצריך היה להיכתב "התובע" – א.ה.) לפיצוי בגין כספי החיסכון שהיה חוסך עפ"י המצג שהוצג לו ע"י הנתבעים בשלב הטרומי של המו"מ...לתובע כמקבל המצג נגרם נזק ממוני עקב הסתמכותו על מצג השווא, ולכן הוא זכאי לתבוע מהנתבעים, פיצויים לפי עוולת התרמית".