תא"מ 53825-12-12 קל - אוטו שירותי מימון (1998) בע"מ נ' אבו סבית ואח'

1.לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 07.12.2011, בין כלי רכב, מ"ר 99-017-66 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 78-232-36 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 3 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

כבר עתה יצוין כי הנתבע 2 אינו רלוונטי לתובענה זו ושמו הוכנס בשוגג לאור טעות במספר הרישוי של הרכב הפוגע שנרשם בדוח התאונה מטעם התובעת (ת/1), כפי שגם נטען בכתב ההגנה מטעם הנתבעים 2 ו-3.

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא המחלוקת היא לעניין נסיבות קרות התאונה, קרי בשאלת האחריות לתאונה, לעניין הכיסוי הביטוחי מאת הנתבעת 3, ולעניין הנזק.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוגשו ראיות הצדדים, והעידו נהגי רכבי הצדדים לתובענה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא גבולות וללא הנמקה, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה, באופן שהנתבע 1 יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 75% ואילו נהג רכב התובעת יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 25%, כאשר הנתבעת 3 היא שתישא בתשלום נזקי רכב התובעת, בהתאם לשיעור האחריות שנקבע.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי:

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ועיינתי בתמונות הנזק ברכבי הצדדים, ובחנתי לעומק את תיק המשטרה (ת/3), שוכנעתי כי עיקר האחריות לקרות התאונה מוטל על הנתבע 1 אשר הסיע את רכבו במהירות נסיעה גבוהה, ובלתי סבירה לכניסה לצומת.

איני מאמין לנתבע 1 כי הסיע את רכבו במהירות של 80-70 קמ"ש. מצב בו רכב הנתבעים, לאחר שנפגש עם רכב התובעת, ממשיך בנסיעתו חוצה את הצומת תוך סטייה שמאלה והתנגשות בכלי רכב עומדים בנתיב הנסיעה הנגדי, מעיד על מהירות נסיעתו של רכב הנתבעים. איני מקבל את גרסתו של הנתבע 1 לפיה רכבו הועף לעבר הנתיב הנגדי על ידי המכה שקיבל מרכב התובעת שסטה באופן פתאומי שמאלה לעבר נתיב נסיעתו וגרם לו לאבדן שליטה.