תא"מ 53487-02-14 פריימן ואח' נ' מדינת ישראל משטרת ישראל

לפני תביעת נזיקין שהגישו התובע 1 אריאל יוסף פריימן ( להלן: "אריאל") וכן התובע 2 אלישיב עמיחי לוי (להלן: "אלישיב") כנגד משטרת ישראל. עניינה של התביעה היא בגין תפיסה שלא כדין וכן עיכוב שווא וחיפוש שלא כדין .

א.להלן הפרטים הרלוונטיים לתובענה

1.בתאריך 14/07/11 עבר אלישיב באזור שער יפו בירושלים. באמתחתו של אלישיב היו כ-43 חוברות של פרסום בשם "לאמיתה של תורה" (להלן: "החוברת" או "חוברות" בהתאמה).

2.החוברת "לאמיתה של תורה" הינה קובץ של מספר נאומי רבנים, אשר נאמרו ע"י רבנים במסגרת כנס, בו הביעו הרבנים תמיכה בכב' הרב דב ליאור (להלן: "הרב ליאור"). כנס התמיכה נערך כדי לתמוך ברב ליאור בעקבות מעצרו וחקירתו של הרב, המכהן כרבה של קריית ארבע. על פי האמור בטענותיה של המדינה, דומה שהחקירה והמעצר של הרב ליאור נערכו על רקע אמירה, כי "נתן הסכמה" לספר "תורת המלך".

3.כאמור, אלישיב עבר ביום 14.7.11 באזור שער יפו ובידו שקית. שוטרי הסיור שהיה במקום ניגשו לאלישיב, ואחד מהם בשם אריאל וייצל (להלן: "השוטר") ביקש מאלישיב לבדוק מה בכליו. לאחר שאלישיב הראה לו את תוכן השקית, אותה נשא, נערך חיפוש על גופו של אלישיב, ע"י השוטרים. אלישיב עוכב על ידי השוטר והובא למשרדי תחנת המשטרה הסמוכה. זאת, בטענה שהחוברות אותן הוא מחזיק, מכילות דברי הסתה.

4.בתחנת המשטרה, שבה עוכב אלישיב נערך חיפוש בגופו, ולאחר מספר שעות שוחרר. הוא לא זומן לחקירה לאחר מכן.

5.בשלב ראשון, כל החוברות שנתפסו הושארו בידי המשטרה ולא הוחזרו לאלישיב. לאחר כחודש ימים, ולאחר שניתן צו על ידי בית המשפט להחזרת החוברות (ה"ת 31323-07-11 פריימן נ' משטרת ישראל), הוחזרו החוברות לאריאל, למעט חוברת אחת שלפי הטענה לא הוחזרה.

ב.טענות התובעים

1.אלישיב טוען, כי החיפוש שבוצע עליו היה שלא כדין וללא עילה וכן כי עיכובו היה שלא כדין וללא עילה המתירה עיכוב.

2.אריאל טוען כי תפיסת החוברות שבבעלותו הייתה שלא כדין וכי הן נתפסו ללא עילה.