תא"מ 53466-02-15 חיבה נ' נוריאל

התובע שימש בא כוחו של הנתבע בהליך משפטי. ביום 19.3.2014 נכרת בין הצדדים הסכם (להלן – "ההסכם"), לפיו התובע ייצג את הנתבע בתביעה כנגד קבלן שיפוצים. הוסכם כי "שכר הטרחה הינו סכום בש"ח 4,500 ₪ .... משא ומתן ותכתובות עד הגעה לבית המשפט. במידה וההליך יגיע לבית המשפט יעמוד שכר הטרחה על 15,000 ₪ ... בתוספת ל- 1,500 ₪ לכל דיון ..." (סע' 4(ג) להסכם). עוד נקבע כי לשכר הטרחה המוסכם יש להוסיף את רכיב המע"מ (סע' 4(ד) להסכם) וכי הוצאות המשפט, לרבות בגין נסיעות, צילומים ואגרות יחולו על הנתבע (סע' 4(ה) להסכם).

התובע החל לספק שירות משפטי לנתבע. בשלב מסוים הוגשה תביעה כנגד קבלן השיפוצים. הקבלן הגיש תביעה שכנגד והצדדים הגיעו להסכמה נוספת, לפיה: "תוספת לשכר הטרחה בגין הגשת כתב הגנה שכנגד הינה 3,000 ₪ +מע"מ. תנאי תשלום: 500 ₪ בחודש, במידה ומסתיים ההליך ישולם כל שכר הטרחה". התוספת כאמור הוספה ביום 15.9.2014 להסכם, בכתב יד.

בין הצדדים התגלעו מחלוקות, הן בנושא שכר הטרחה והן בנושא הייצוג המשפטי, והייצוג הופסק. עד להספקת הטיפול המשפטי שילם הנתבע לתובע סך של 5,300 ₪. התובע אינו טוען לזכאות לתשלום מלוא שכר הטרחה המוסכם אלא לשכר ראוי. הוא העמיד את התביעה ע"ס 9,462 ₪, סכום המשקף הוצאות שהוציא התובע ע"ס 602 ₪ ושכר טרחה ע"ס 8,860 ₪ [7,500 ₪ בצירוף מע"מ עבור הטיפול המשפטי; 1,500 ₪ בצירוף מע"מ עבור השתתפות בפגישת מהו"ת; 3,000 ₪ בצירוף מע"מ עבור הכנת כתב הגנה בתביעה שכנגד; בניכוי 5,300 ₪, סכום ששולם].

הנתבע טוען כי הוסכם על ייצוג תמורת תשלום כולל של 6,000 ₪. עם זאת, התובע ניצל את מצבו הבריאותי של הנתבע, בעיקר את העובדה שהנתבע סובל מבעיית ראיה, והחתים אותו על הסכם שתנאיו הכתובים שונים מהתנאים עליהם הוסכם בעל-פה. נטען שהשירות המשפטי לקה בחסר. התובע הטיל על הנתבע מטלות טכניות שאינן מתאימות לגילו ומצבו הבריאותי של הנתבע, איחר בהענקת הטיפול המשפטי והתריע שיפסיק להעניק שירות לנתבע אם שכרו לא ישולם לו.

לאחר בחינת כתבי הטענות, העדויות, הראיות וסיכומי הצדדים, הגעתי למסקנה לפיה דין התביעה להתקבל, בחלקה; להלן הנימוקים אשר הביאו אותי למסקנה כאמור:

• איני מקבל את טענת הנתבע לפיה הוסכם על תשלום בשיעור מסוים ונקבע בהסכם הכתוב שיעור גבוה יותר של שכר טרחה. לא עלה בידי הנתבע להוכיח ולבסס טענה כאמור. לא הוכח שהתובע ידע על מגבלת הראייה של הנתבע ושהוא התעלם ממנה או בחר לנצל אותה לרעת הנתבע. ייתכן שהנתבע התרשם או הסיק בטעות שהוסכם על תשלום שכר טרחה ע"ס כולל של 6,000 ₪ (סכום שמשקף חיבור של שני סכומים שאמנם רשומים בהסכם: 4,500 ₪ (מו"מ) ו – 1,500 ₪ (תשלום עבור כל ישיבה)), אולם אין די בהבנה סובייקטיבית שאינה עולה בקנה אחד עם הכתוב בהסכם, כל עוד לא הוכח שהתובע ידע על מגבלת הראיה של הנתבע, ציין אחרת בעל-פה והעלה על הכתב נתונים מספריים אחרים.