תא"מ 53374-06-14

1.לפניי תביעה כספית על סך 8,547 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים נטענת, שאירעה ביום 21.06.2012, בין כלי רכב, מ"ר 24-600-13 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 83-980-10 (להלן: "רכב הנתבעות") (ולהלן: "התאונה").

2.למעשה, הצדדים חלוקים לעניין עצם קרות התאונה, באשר הנתבעות מכחישות כי מי מטעם הנתבעות נהג ברכב הנתבעות במועד התאונה הנטען.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, העידו נהג רכב התובעת, עד ראייה ניטרלי שהבחין בתאונה, ובני הזוג, בעלי רכב הנתבעות.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הגם שהצדדים נתנו הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה ביותר לביסוס מסקנתי:

השתכנעתי כי רכב הנתבעות אכן היה מעורב בתאונה.

אמנם, אני סבור כי לא ניתן להגיע לממצא פוזיטיבי ביחס לזהות נהג רכב הנתבעות, אולם, מקום שיש עדות ברורה יציבה ומפורטת מאוד של עד ניטרלי אשר ראה בעיניו את התרחשות התאונה ובמסגרתה העיד את מהלך הדברים לאחר התאונה, ומשהנתבעות לא הציגו כל אסמכתא המלמדת על נוכחותם של בני הזוג, בעלי רכב הנתבעות, במקום אחר בעת קרות התאונה, איני יכול לקבל את גרסתם כי אף אחד מהם לא נהג ברכב הנתבעות בעת קרות התאונה. מה עוד שהנתבעות לא הצליחות להראות כי אדם אחר מטעם בעלי רכב הנתבעות לא נהג בו.