רשות מנהל מקרקעי ישראל ירושלים נ' רומאן ואח'

מבוא:

1.עניינה של התביעה שלפניי בעתירה לחיוב הנתבע בהוצאות התובעת, בסך 29,565 ₪, שנגרמו לה בעקבות ביצוע פעולות הריסה של בניה לא חוקית במקרקעין הידועים כגוש 29958 חלקה 7 ביישוב עין ראפה במועצה האזורית מטה יהודה (להלן: "המקרקעין"). 

2.נוכח ניהול התובענה בהליך של סדר דין מהיר ובהתאם לתקנה 214 טז. לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ינומק פסק-הדין באופן תמציתי.

פרשת התביעה בקצירת האומר:

3.אליבא דגרסת התובעת כעולה מכתב התביעה, במועדים הרלוונטיים לתביעה ניהלה את המקרקעין נשוא התביעה. כך על פי הנטען, בתאריך 24.09.2008 ביקרו מפקח מטעם התובעת ומפקח מטעם הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה במקרקעין ומצאו, כי ימים ספורים קודם לכן פלש הנתבע למקרקעין, תפס בהם חזקה שלא כדין והחל בבניית מבנה במקום, וזאת ללא היתר או הרשאה. למחרת, ביום 25.09.2008, נמסר לנתבע באמצעות נציג התובעת צו לסילוק יד ודרישה להפסקת עבודות הבינוי באופן מיידי, אשר הוצא ונחתם על ידי הוועדה המחוזית. אלא, שהנתבע לא פעל בהתאם להוראות הצו ועקב כך הגישה התובעת ביום 30.10.2008 תלונה במשטרת ישראל בגין הפרתו של הצו. בהתאם לתלונה שהוגשה ולאחר בדיקה, נקבע מועד להריסת המבנה שהוקם במקרקעין, כאשר ההריסה עצמה בוצעה ביום 24.11.2008 והצריכה כוח אדם ומשאבים רבים. עלות הריסת המבנה אותו בנה הנתבע ללא היתר או הרשאה במקרקעין מסתכמת לשיטת התובעת ועל פי חשבונית שצורפה לכתב התביעה בסך הנתבע בכתב התביעה ומכיוון שהצורך בביצוע ההריסה נבע כתוצאה מפעולותיו שלא כדין של הנתבע, הרי שעליו החובה לשאת בעלויות הללו.

פרשת ההגנה בקצירת האומר:

4. אליבא דגירסת הנתבע כעולה מכתב ההגנה, המקרקעין נשוא התביעה אינם בבעלותו או בחזקתו, הוא מעולם לא בנה כל מבנה בחלקה המדוברת, ואף למעלה מכך, המבנה שאמנם נהרס כלל לא היה בבעלותו או בשליטתו. בנוסף טוען הנתבע, כי מעולם לא פלש למקרקעין האמורים. אף הצו שהוצא בנדון לא מופנה אל הנתבע גופא אלא לנמנעים אחרים – אביו של הנתבע ואחותו – והנתבע אישר בחתימתו את קבלת הצו אך מעצם היותו דר בשכנות ובסמיכות לאותו מבנה ומבלי שתהא לו כל זיקה אליו. יתר על כן נטען, כי בחשבונית שהוצאה בגין עלות עבודות ההריסה אין כל אזכור לשמו של הנתבע או לכך שמדובר בעבודה שבוצעה להריסת מבנה שבחזקתו. משכך ולאור העדר כל קשר בין אירוע ההריסה נשוא התביעה לבין הנתבע, דין התביעה להידחות. בנוסף טען הנתבע, כי דין התביעה להידחות אף מחמת התיישנות, ולחילופין מפאת השיהוי הרב בהגשתה אשר הסב לו נזק ראייתי.