תא"מ 52860-10-14

לפני תביעת שיבוב לתשלום סך 3559 ₪ המהווה לטענת התובעת נזק והוצאות שנגרמו לה כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה ביום 15.7.12 בערב בהרצליה.

לגרסת התובעת מפי הנהג המבוטח מר ששון ליאור, עמד הוא עם רכבו בעצירה מוחלטת לפני רמזור אדום ואז הגיע הנתבע 1 עם רכבו ופגע בו מאחור וגרם לנזק נשוא התביעה.

לגרסת הנתבעים כלל לא אירעה תאונה, לא היה מגע בין הרכבים והנתבע 1 צילם לטענתו מיד לאחר התאונה הנטענת את החלק האחורי של רכב מבוטח התובעת בו לא נראה הנזק המופיע בחוות דעת שמאי התובעת ונטען שאותה שריטה ואותו נזק הנתבעים כאן אינם קשורים לתאונה. הנתבעים גם מפנים לכך שרכב התובעת נבדק רק לאחר למעלה מ-3 חודשים מה שמגדיל את הסבירות שמדובר בנזק מאוחר ולכך שהתביעה הוגשה גם היא בשיהוי ניכר.

התמונות הוגשו לתיק לאחר העיון בהן במהלך הדיון ולב"כ התובעת ניתנה אפשרות להתייחס ולהגיב.

הנתבעת הסתמכה על עדות עד נוסף שהיה נוסע במונית בזמן הרלבנטי-מר ראובן אבי אשר העיד כי לא חש בשום מכה ולא ראה שום תאונה אם כי אישר שמר ששון יצא מרכבו, פנה לנתבע וטען כי האחרון פגע בו, את שאר פרטי השיחה לא שמע.

ב"כ הצדדים סיכמו ופסק הדין ינומק בתמצית וברוח הוראת תקנה 214 ט"ז לתקסד"א.

הכלל הוא כי המוציא מחברו עליו הראיה וכלל זה פועל כנגד התובעת לפתחה רובץ הנטל להוכיח הן את חבות הנתבע והן את גובה הנזק כתוצאה ממנה.

התובעת לא עמדה בנטל זה.

אשר לשאלת הגרסה והחבות, כאן כפות המאזניים מאוזנות, מול עדות מגומגמת של מר ששון שלא זכר באיזה נתיב עמדו הרכבים בעת התאונה והסתבך בעדותו בעניין זה אשר כללה פרטים שלא הוזכרו קודם לכן עמדו עדות הנתבע והעד מר ראובן.

יחד עם זאת,יש לומר שלא התרשמתי שיש להעדיף את עדות הנתבע ומר ראובן, גם עדות הנתבע לא הייתה רציפה ועקבית, מר ראובן לא באמת שמע או ראה כל מה שהתרחש ויש לומר שהסבירות שמר ששון יפנה סתם כך לנהג רכב מאחוריו ויטען כלפיו טענות בדבר מעורבות בתאונה ואף יתעקש לפנות ולהביא שוטר מיד לאחר מכן, נמוכה, מקל וחומר כשמדובר בנתבע שהוא נהג מונית כלומר באדם מנוסה בנהיגה שיש לו השתתפות עצמית גבוהה ואיננו האדם "המתאים" להלביש עליו אירוע שלא קרה.