תא"מ 52763-12-16 צימט נ' איילון חברה לביטוח בע"מ

1.ביום 29.8.16 ארעה תאונת דרכים בה היו מעורבים רכב התובעת וכן רכב המבוטח בידי הנתבעת. בתביעתה, עתרה התובעת לתשלום פיצוי בגין נזק ישיר לרכב, ירידת ערכו עפ"י חוו"ד שמאי, שכ"ט השמאי ואבדן זמן וטרחה.

2.אין חולק כי נהג הרכב המבוטח גרם לתאונה. בעקבות זאת, הנתבעת שילמה לתובעת את החלק הארי מסכום תביעתה, ונותר במחלוקת סך 2,400 ₪. הנתבעת ציינה בכתב ההגנה כי שילמה בעד שכ"ט שמאי 1,200 ₪, בעוד התובעת דרשה עבור ראש נזק זה 1,600 ₪. בנוסף, חלקה הנתבעת על פיצוי בגין טרחה ואבדן זמן.

3.בעת הדיון הופיע ב"כ הנתבעת והודיע כי המחלוקת היחידה בין הצדדים נוגעת לגובה שכ"ט השמאי, ומכאן פסק דין זה.

4.אליבא הנתבעת, סכום שכ"ט השמאי מופרז ואינו הולם את השכר המקובל בתחום בדיקות רכב אחרי תאונה ע"י שמאים. הנתבעת הפנתה לפסיקה בסוגיה, על פיה ראוי לגדור את שכר טרחת השמאים, על מנת למנוע את "גלגול" עלויות השמאים אל המבוטחים, בדרך של העלאת גובה הפרמיות. כמו כן ציינה, כי עקרון הקטנת הנזק מחייב את התובעת לקבל חוו"ד משמאי הגובה שכ"ט מקובל. עוד טענה הנתבעת, שבדיקת השמאי במקרה זה היתה שגרתית ומצויה והוא לא נדרש לבדיקות מיוחדות או לבחינת מספר מוקדי נזק.

5.יתר על כן, טענה הנתבעת כי התובעת לא הוכיחה ששילמה לשמאי בפועל, אף לא פירטה לאילו פעולות הוא נדרש, מה היה היקף בדיקתו, מהן הפעולות שערך וכמה זמן נמשכה מלאכת השמאות. העדר הראיות מוביל למסקנה כי הדבר פועל לחובת התובעת, שהרי לו היו בידה ראיות לחיזוק טענתה, מדוע נמנעה מהביאן לפני בית המשפט?

6.עוד טענה הנתבעת, כי עולה החשש שמא התובעת עומדת בחזית התביעה, אולם מאחוריה עומדים גורמים אחרים השואפים לקבל את מלוא שכ"ט השמאי, לרבות השמאי עצמו. הנתבעת העלתה את ההשערה כי אף אגרת בית המשפט לא הופקדה ע"י התובעת עצמה.

7.הנתבעת הפנתה את תשומת הלב לגובה התביעה, המלמד כי לא מדובר בתביעתה של התובעת עצמה, כי אם של גורמים אחרים, אחרת לא ניתן להבין פשר תשלום אגרה בסך 378 ₪ בעד תביעה ע"ס 400 ₪ בלבד.

8.מכל מקום, התובעת עומדת על קבלת פיצוי בגין הוצאות ושכ"ט עו"ד – כך שבכל מקרה הסכום הסופי עולה מונים על ההפרש בין עמדות הצדדים. ראוי היה, לכן, להגיש התביעה לבימ"ש לתביעות קטנות ולצמצם הנזק במישור הוצאות המשפט, לרבות גובה האגרה ושכ"ט עו"ד.

9.מאידך, התובעת טוענת כי יש לחייב הנתבעת במלוא ההפרש בין סכום התביעה לבין הסכום שפרעה הנתבעת. לטענתה, הנתבעת אשר בחרה שלא להגיש חוות דעת נגדית או חוות דעת לעניין שכרי הטרחה של שמאים, פועלת בשיטת "מצליח", שמא בחירתה לשאת רק בחלק מהנזק, במקום במלואו, תצלח בידה. עוד נטען, על יסוד פסקי הדין שפורטו בסיכומי התובעת, כי מקום בו לא הוכח אחרת, אין מקום להתערב ולהפחית משכר טרחת השמאי ששולם בפועל. אליבא התובעת פרעה לשמאי את שכר טרחתו במלואו. לכן, אין מקום להביאה לידי חסרון כיס שעה שאיננה אשמה בתאונה.