תא"מ 52741-03-15 איילון חברה לביטוח בע"מ -נשר ואח' נ' סמרה

1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 19.9.2013 במעגל התנועה ויצמן/כצנלסון ביהוד. התובעת 1 טוענת לזכותה לשיפוי בעד סכומים ששילמה לתובעת 2 בסך 15,259 ₪, ואילו התובעת 2 טוענת להפסדים בסך 1,052 ₪, ועוד לזכותה לפיצוי בגין נזקים כלליים בסך 1,000 ₪.

2.בין הצדדים התנהל הליך קודם, בבית המשפט לתביעות קטנות בפתח-תקוה, בתיק ת"ק 63519-01-14, שם תבע הנתבע דכאן את נזקיו, ושם נשמעו עדויות הנהגים, עדי ראיה, ועדים נוספים, ובסופו של יום ניתן בהסכמה פסק-דין הדוחה את התביעה. הצדדים חלוקים באשר להשלכות פסק-דין זה.

3.בדיון שהתקיים בפני הסכימו הצדדים כי לא יהיה צורך בשמיעה חוזרת של העדים, וכי הפרוטוקול שנוהל בבית המשפט לתביעות קטנות ישמש גם לצורך ההכרעה כאן, זאת בכפוף לטענותיהם לעניין השלכות פסק-הדין, כאמור.

4.נפתח בעניין זה, אפוא: התובעות טוענות שמשנדחתה התביעה הקודמת, התוצאה ההכרחית היא שיש לקבל את התביעה כאן, בשים לב לכך שאגב הדחיה נדחתה גם גרסת הנתבע (התובע שם). מאידך, הנתבע אף הוא מבקש להסתמך על פסק-הדין הקודם כיוצר השתק, אלא שלטענתו משמעות פסק-הדין שקולה למעשה לדחיה הדדית של שתי התביעות, זאת נוכח הלשון שנקט בה בית המשפט.

5.נביא, אפוא, את הדברים כלשונם (פרוטוקול הדיון בת"ק 63519-01-14 מיום 8.1.2015, בעמ' 4, שורות 15-22):

"הצדדים: בהמלצת ביהמ"ש, הגענו להסכמה לפיה, התביעה תדחה ללא צו להוצאות. מבקשים לתת להסכמה זו תוקף של פסק דין.

פסק דין: אני מברכת את הצדדים על כי השכילו לסיים את המחלוקת ביניהם בדרך של הסכמה. הריני נותנת תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים..."

6.התובעות נאחזות, אפוא, בעצם הדחייה, ואילו הנתבע נאחז במלים "לסיים את המחלוקת ביניהם בדרך של הסכמה".

7.לטעמי, לא ניתן לאמץ את עמדות איזה מהצדדים, ובפועל אין מנוס לשוב ולהכריע בתובענה על סמך העדויות, כפי שבאו לידי ביטוי בהליך הקודם.