תא"מ 52739-10-12 שטורך נ' ברקת

1.התביעה שלפני עניינה ביתרת חוב של הנתבעת אצל התובע לעת סיום עסקיהם.

2.ואלו העובדות אשר אינן במחלוקת:

התובע, בעת הרלוונטית לכתב התביעה, היה בעליה של חברת "סטון משקפי אופנה", חברת ייבוא משקפיים מסין.

הנתבעת ובן זוגה היו הבעלים של חברה לשיווק ומכירת משקפיים בשם "מיתוסאופטיקה", ולה נקודות מכירה בסניפי H&O ברחבי הארץ.

בין הצדדים סוכם במהלך 08/10 על שיתוף פעולה במסגרתו סיפק התובע לנתבעת זוגות משקפיים שונים בעסקת קונסיגנציה, כאשר סוכם על מדרג מחירים בהתאם לסוג המסגרת, כדלקמן: מסגרות פשוטות, עודפים משנים קודמות ומבצעים, תומחרו בסך של 13 ₪ ומסגרות מהמלאי השוטף של התובע, תומחרו בסך של 25 ₪. במסגרת ההתקשרות הועבר לתובע שטר ביטחון על סך 40,674 ₪ המשוך על חשבונם הפרטי של הנתבעת ובעלה וחתום על ידי הנתבעת. יחסיהם העסקיים של הצדדים הגיעו לידי סיום בחודש 01/12 וכל הסחורה אשר נותרה בסניפי הנתבעת הושבה לתובע. ברם, בין הצדדים התגלעה מחלוקת אודות יתרת חוב בגין זוגות משקפיים שלא הושבו לתובע עם סיום ההתקשרות ועל כן הגיש התובע את שטר הביטחון לביצוע בהוצל"פ.

הנתבעת הגישה התנגדות, התביעה הועברה לביהמ"ש וב- 28.5.13 ניתנה רשות להתגונן.

3.טענות הצדדים:

א.התובע טען כי בעת שיחסיהם העסקיים של הצדדים הסתיימו, נותר לנתבעת חוב בסך 9,588 ₪. חוב זה נוצר עקב סחורה אשר סופקה לה ובגינה אף הונפקו תעודות משלוח, אך הסחורה לא הושבה לתובע ולא נתקבלה תמורה בגינה. התובע הכחיש כי נחתם חוזה בין הצדדים וטען כי מעולם לא ראה את ההסכם אשר הוצג לבית המשפט במסגרת התנגדות הנתבעת. כמשתמע מכך, התובע כפר בכל טענה של הנתבעת המתבססת על סעיפי החוזה.

ב.הנתבעת, מצידה, אינה מכחישה את קיומו של חוב ומאשרת כי לתובע לא הושבו כ – 300 זוגות משקפיים, שכן אלו נגנבו מסניפיה השונים. מאידך, הנתבעת חולקת על כמות ואופן חישוב התשלום אשר היא נדרשת להעביר בגינם. לגרסתה, רוב תחשיבו של התובע נעשה על בסיס תעריף המסגרות היקרות ואין זה משקף נאמנה את עלות המשקפיים החסרים.

כמו כן, נטען כי שטר הביטחון אומנם ניתן מהחשבון האישי של הנתבעת אך זאת מהטעם שלחברת "מיתוסאופטיקה בע"מ" אין חשבון בנק פעיל. אולם, אין בכך כדי לחייב את הנתבעת ו/או בעלה בערבות אישית לחובות החברה שהינה אישיות משפטית נפרדת.