תא"מ 52388-07-12 בע"מ ואח' נ' דבוש ואח'

אלו הן תביעה ותביעה שכנגד בגין נזקים שנגרמו לרכב הנתבעת ולרכב מבוטח התובעת בתאונה שקרתה ביום 6.4.12.

מבוטח התובעת סיפר בעדותו כי נסע ישר בדרך לצד משתלה המצויה בימין הדרך. מכוניות של לקוחות המשתלה חונות באדום לבן בסמוך. בכביש יש שני נתיבים, שמאלי וימני, אבל באזור המשתלה יש רק מסלול אחד בגלל המכוניות שחונות באדום לבן וחוסמות את הנתיב. בעת שנסע, יצא רכב הנתבעת במפתיע מהחניה , אך המבוטח לא הספיק לעצור, וכתוצאה מכך בלם ופגע פגיעה קלה בצד האחורי של רכב הנתבעת וגם רכבו נפגע.

הנתבעת סיפרה כי נסעה בנתיב הימני בנסיעה רגילה. פתאום שמעה רעש חריקה של רכב מאחוריה, ובמראה הקדמית ראתה שרכב פגע ברכבה. היא לא יודעת איך הוא פגע ולמה. לדבריה, בניגוד לדברי המבוטח, היא לא יצאה מחנייה, אלא נסעה בנתיב ימין בקו ישר.

לאחר ששקלתי את עדויות הצדדים מצאתי להעדיף את גרסת המבוטח.

בחקירה הנגדית אמרה הנתבעת כי לא היה עומס באותה העת בכביש, כי התנועה זרמה וכי בנתיב השמאלי נסע רק המבוטח. אם נקבל דבריה אלו כהווייתם, הרי שהיא נוסעת בימין הכביש המבוטח בצד שמאל והכביש פנוי ועל כן אין כל סיבה שהמבוטח יסטה דווקא לנתיב הנסיעה שלה כאשר הנתיב מולו פנוי. גרסה זו לא מתיישבת עם דבריה כי שמעה חריקת בלמים. הניסיון מלמד כי חריקה שכזו מתרחשת כאשר הנהג הבולם מופתע ולוחץ על דוושת הבלם בכל העוצמה. אם אכן התנועה זרמה על מי מנוחות, כפי שהנתבעת אומרת, הרי שאין כל הגיון כי המבוטח יבלום לפתע תוך כדי סטיה ימינה לנתיבה, ומה גם שלא הוכח כי היה גורם כלשהו שגרם למבוטח לבלום בפתאומיות.

דא עקא שגרסתה זו מיישבת עם גרסת המבוטח דווקא ולפיה היא יצאה בפתאומיות מחנייה בימין הדרך, ללא שבדקה האם תנאי הדרך מאפשרים לה לעשות זאת, וכתוצאה מכך הפתיע את המבוטח אשר נאלץ לבלום בלימת פתע עקב קיצור מרחק הבלימה אותו גרמה הנתבעת, וזוהי הסיבה שבגללה שמעה הנתבעת את חריקת הבלמים.

אשר על כן אני קובע כי התאונה ארעה כפי גרסת התובעת ומכאן שהאחריות היא על הנתבעת. עוד יש להוסיף כי לנתבעת אין מעמד ועילת תביעה משל עצמה: בחקירה הנגדית התברר כי הרכב היה בבעלות חבר שלה לשעבר, תוקן על ידו ורק לאחר מכן רכשה אותו הנתבעת, וכידוע, בהתאם לסעיף 22 לפקודת הנזיקין אין המחאת חבות בנזיקין אלא על פי דין. היא לא זכרה מתי תוקן הרכב וכלל לא הציגה קבלות המוכיחות כי היא זו ששילמה על התיקון, וגם מטעם זה דין תביעתה להדחות.

התוצאה היא שאני מקבל את התביעה העיקרית ודוחה את התביעה שכנגד, ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת בתוך 30 יום 4,992 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום תשלום תגמולי הביטוח, בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכר עדות ככל שנפסק ושכ"ט עו"ד בשיעור 1250 ₪.