תא"מ 52379-12-14

1.לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 21.12.2013, בין כלי רכב מ"ר 52-437-69 (להלן: "רכב הרנו") לבין כלי רכב, מ"ר 12-836-61 (להלן: "רכב האופל") לבין כלי רכב, מ"ר 79-109-18 (להלן: "רכב הנתבע 3") (ולהלן: "התאונה").

למעשה, מדובר ב"תאונת שרשרת" שבה רכב הרנו היה הרכב השני מבין ארבעה כלי רכב בשרשרת, רכב האופל היה הרכב השלישי, ורכב הנתבע 3 היה הרכב הרביעי. הרכב הראשון אינו צד לתובענה זו.

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו נהג רכב הרנו ונהג רכב האופל. נהג רכב הנתבע 3 לא התייצב לישיבה ובית המשפט לא נעתר לבקשת דחיית הישיבה מהטעמים הנקובים בהחלטה שניתנה במעמד הישיבה.

4.בתום הישיבה, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתה בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה נגד הנתבע 3 להתקבל במלואה, ודין התביעה נגד הנתבעים 1 ו-2 להידחות.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי לנכון ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי.

5.1.הן מעדותו של נהג רכב הרנו והן מעדותו של נהג רכב האופל שהיו כאמור ברכבים השני והשלישי בשרשרת עולה באופן שאינו משתמע לשני פנים כי רכב הנתבע 3 הוא שפגע תחילה ברכב האופל הדפו לעבר רכב הרנו ורכב הרנו נהדף בעקבות כך לעבר רכב הראשון.