תא"מ 52261-02-15 אל סראיעה נ' אבו עאיש ואח'

בפני תביעה לתשלום נזקי "פח" בסך 14,271 ₪.

התובע טוען כי נסע 300 מ' אחרי צומת שוקת על הגשר בכביש דו סתרי במהירות 40 קמ"ש. רכב הנתבע הגיע מולו, הסתחרר וסטה לכיוון נסיעתו. לפניו של הנתבע הייתה שיירת רכבים ולא יכול היה לעצור לכן הוכרח להכנס לנתיבו. לו עצמו היה מעקה בצד ימין ולא היה לו לאן לברוח ועל כן פגע ברכב הנתבע.

לטענתו הנזק שנגרם למכוניתו מתאים לגירסתו שכן הרכב נפגע בחיבור בין הדלת הקדמית לאחורית, לכיוון אחור. אמנם קיים נזק גם בחלקה הקדמית של הדלת אך הוא לא שייך לתאונה זו.

היה לתובע עד לתאונה, בנו אשר הינו בקבע ולא יכול להגיע , מה גם ש"נגמרה הבטריה שלו".

לטענת התובע לא תיקן את הרכב אלא מכר אותו, שלושה חדשים לאחר התאונה, לאדם פרטי - ב-50,000 ₪.הוא טען כי אין לו מסמך המעיד על כך.

הסברו לחשבונית בסך 100 ₪ שצרף הוא כי בצע בדיקת סרן אחורי כי נזל מחלקה האחורי של מכוניתו שמן.

התובע נשאל מדוע מכר את הרכב, ששויו לפני התאונה היה 74,000 ₪ (לפי חוות דעתה שמאי) רק ב-50,000 ₪ כאשר הנזק נמוך בהרבה מ-24,000 ₪ והשיב כי לא רצה לתקן את הרכב כי זה לוקח זמן. הוא לא הסביר מה פשר המלים "ערך מסוכם" בחוות הדעת.

הנתבע העיד כי נאלץ לבלום בלימת פתע ורכבו "ברח לנתיב השמאלי", הסתחרר ואיבד שליטה, עד שעצר לרוחב הנתיב השמאלי. לטענתו הגיע לכביש במהירות של 90 קמ"ש ומדובר בגשר צר.

לשאלה: מי אשם בתאונה, ענה כי הוא אינו בוחן רכב.

דיון והכרעה:

לאחר ששמעתי את עדויות שני הנהגים הגעתי למסקנה כי למרות אי התייצבותו של בנו של התובע לדיון, ואף כי מדובר בעדות עד יחיד שהוא התובע שעליו נטל ההוכחה, האחריות לתאונה רובצת לפתחו הבלעדי של הנתבע. הנתבע נהג במהירות גבוהה מדי אם זוכרים כי עלה על גשר צר בכביש דו סתרי במהירות של 90 קמ"ש, ולא שמר מרחק מהרכב שלפניו, דבר שגרם להסתחררותו כאשר הרכב שלפניו בלם. התובע פעל אינסטינקטיבית למנוע את התאונה ונראה כי רק קור רוחו והעובדה כי נהג במהירות של 40 קמ"ש בלבד, כדבריו, הם שמנעו תאונה חזיתית שתוצאותיה קשות הרבה יותר. נראה מתשובת הנתבע כי אף הוא חושב כן.

באשר לערעור הנתבעים על גובה הנזק : על פי החלטתי מיום 25.5.15 - מי שלא מודיע לצד השני כי עליו להזמין את השמאי מטעמו יראה כאילו ויתר על חקירתו. אמנם הנתבעת כתבה בסעיף 10 לכתב הגנתה כי "הנתבעים דורשים לחקור את השמאי מטעם התובעת" אולם החלטתי ניתנה לאחר מכן והנתבעת לא חזרה על דרישתה כך שניתן היה להניח כי ויתרה עליה. יתרה מכך העובדה כי כתבה "השמאי מטעם התובעת" ומדובר בתובע, יכולה להעיד כי מדובר במשפט שנכתב "מצוות אנשים מלומדה" בכתב ההגנה, האמור לכסות את כל הנקודות. היה מצופה כי הנתבעת תפנה בפנייה נפרדת לב"כ התובע ותבקש את התייצבות השמאי אם לא גם תודיע זאת לתיק בית המשפט.

למרות זאת עיינתי בחוות הדעת של השמאי על מנת שלא לקבלה כ"תורה מסיני". מבדיקת חוות הדעת עולה כי אין מדובר במוקד בחלקו הקדמי של הרכב חוץ מהחלפת הדלת הקדמית אשר התובע העיד כי נפגעה בחיבור בינה לבין הדלת האחורית. יתר הנזקים מיוחסים לחלקו האחורי של הרכב חוץ מבית הגלגל הקדמי ימני - אשר יתכן וניתן לייחסו לאימפקט הפגיעה אך למען הסר ספק שוויו (400 ₪) יופחת משווי הנזק.

מאידך כותב השמאי בחוות דעתו כי "הערכתנו מסוכמת עם בעל הרכב על בסיס ערך מסוכם"... משפט זה אינו ברור כלל ואומר דרשני. חוות דעת השמאי אמורה להיות אובייקטיבית ומקצועית ואין בינה לבין הסכמת בעל הרכב ולא כלום.

על כן בנוסף להפחתת הסך 400 ₪ אני מפחיתה מהסך 12,080 ₪ - עשרים אחוז נוספים ומעמידה את גובה הנזק על סך 9,664 ₪ בלבד. הוסף לכך את עלות חוות דעתו של השמאי (750) והסכום המתקבל הוא 10,414 ₪ אשר בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עומד היום על סך 11,130 ₪.

סכום זה בצירוף הוצאות המשפט בסך 756 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 1964 ₪ כולל מע"מ (ובסך הכל 13,850 ₪) ישלמו הנתבעים לתובע תוך 30 יום מהיום, אחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.