תא"מ 52217-02-16 קשר רנטאקר בע"מ ואח' נ' דיין ואח'

 1.לפניי תביעה ותביעה שכנגד כספיות, בסדר דין מהיר, שעילתן נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 08.10.2015, בין כלי רכב, מ"ר 43-242-33 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת והנתבעת שכנגד (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 71-929-75 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1, בבעלות הנתבע 2 ומבוטח על ידי הנתבעת 3 והתובעת שכנגד בביטוח מסוג מקיף (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם התאונה, אלא לעניין נסיבות התרחשותה ולעניין הנזק הנטען.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה העיקרית להתקבל במלואה ודין התביעה שכנגד להידחות.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי:

אני מעדיף את גרסתו של נהג רכב התובעת, שהייתה קוהרנטית, התיישבה עם מוקדי הנזק והותירה בי רושם של מהימנות, על פני גרסתו של נהג רכב הנתבעים, שהייתה מהוססת, מגומגמת ובלתי מהימנה עליי כלל ועיקר.

שוכנעתי כי רכב הנתבעים פגע ברכב התובעת מאחור בנסיבות שנהג רכב הנתבעים לא נתן דעתו לרכב התובעת, לא שמר מרווח ממנו ופגע בחלקו האחורי של רכב התובעת.

עיקר הנזק ברכב התובעת הוא בחלק הימיני של הפגוש האחורי. הנתבעים מנסים להסתמך על נזק זה ברכב התובעת כדי להראות כי טענתם בכתב ההגנה, לפיה רכב התובעת סטה ימינה מהנתיב השמאלי לנתיב הימיני נכונה היא, וכי למעשה התאונה נגרמה בשל סטיית רכב התובעת ולא בשל אי שמירת מרווח מרכב התובעת, כפי שטוענת התובעת. עם זאת, מתמונות הרכבים בזירת התאונה עולה כי רכב התובעת מצוי כולו בגבולות הנתיב האמצעי ואילו רכב הנתבעים בחלקו על הנתיב האמצעי ובחלקו על הנתיב הימיני, מה שתומך דווקא בגרסת נהג רכב התובעת על פני גרסת נהג רכב הנתבעים. כמו כן, נהג רכב הנתבעים אינו שולל כי רצה לברוח ימינה כדי לחמוק מהתאונה, ומכאן הנזק לחלקו הימיני בפגוש האחורי של רכב התובעת. ומשכך, למעשה, מדובר בתאונה שארעה בשל אי שמירת מרווח של רכב הנתבעים מרכב התובעת.