תא"מ 5219-03-16 דראושה נ' רשות השידור/המשרד הראשי ואח'

רקע וההליכים בתיק:

ביום 2.3.16 הגיש התובע תביעה זו לתשלום סך של 50,000 ₪, בגין נזקים שנגרמו לו בשל עיקול שהטילה הנתבעת 1 באמצעות הנתבעת 2 על חשבון הבנק שלו. התובע טוען כי העיקול שהוטל על חשבונו לא הוטל כדין.

יחד עם הגשת כתב התביעה הגיש התובע ביום 2.3.16 בקשה דחופה לביטול העיקול, אשר נדחתה על ידי בו ביום. לטענתו הוטל העיקול על חשבונו ע"ס 4,119 ש"ח, ללא כל התראה ו/או משלוח מכתב דרישה בהתאם למתחייב על פי דין.

הבקשה לסילוק על הסף נגד נתבעת 1 - רשות השידור

כאן טענה הנתבעת בבקשתה לסילוק על הסף, כי מאחר והיא מצויה בהליכי פירוק ומונה לה מפרק אין סמכות לבית המשפט לדון בעניין זה, כמו כן בהתאם לסעיף 104 לחוק השידור הציבורי הישראלי, התשע"ד-1984, מיום הפרסום- 11.8.14- לא ניתן להמשיך או לפתוח בהליך נגד הרשות אלא ברשות המפרק.

במסגרת התגובה שהוגשה מפנה התובע לדין ולהלכה בעניין סמכותו של בית המשפט לסלק תביעה על הסף וטען כי מדובר בצעד קיצוני שאין ליישמו במקרה זה שכן קבלת הבקשה תהווה פגיעה חמורה בזכות הגישה לערכאות. ביחס לשאלת הסמכות טוען התובע, כי בהתאם לסעיף 350 לחוק החברות התשנ"ט-1999, הליך של הקפאת הליכים נמשך לתקופה של 9 חודשים בלבד ויוארך מטעמים מיוחדים שירשמו לתקופה נוספת בת 3 חודשים. עוד טוען התובע, כי מאחר ועילת התביעה נולדה לאחר מועד הפרסום של הליך הפירוק, הרי שניתן להמשיך בהליכים נגד הנתבעת 1.

התובע הגיש תגובה לבקשה למחיקה על הסף, בה טען כי סילוק תובענה על הסף הינו צעד חמור שיש לנקוט רק במקרים קיצוניים.

לדעתי מקרה זה הוא אחד מהמקרים בהם אין מנוס אלא להורות על מחיקת התביעה, שכן בהתאם לצו הפירוק שניתן נגד נתבעת 1, הרי לא ניתן לפתוח בהליכים כלשהם נגדה, וכאשר לתובע קמה זכות להגיש תביעה במסגרת הליך הפירוק והוא לא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו.

מחיקת התביעה נגד נתבעת 1 אינה מייתרת את זכותו של התובע לפנות לערכאות, כולל למפרק ובמקביל להמשיך בתביעתו נגד נתבעת 2.

אשר על כן, אני מורה על מחיקת התביעה על הסף נגד נתבעת 1 רשות השידור, ובנסיבות אין צו להוצאות.

הבקשה לסילוק על הסף נגד נתבעת 2 – מ.ג.ע.ר

אשר לבקשה שהוגשה מטעם הנתבעת 2, במקרה זה לא מצאתי מקום להיענות לבקשה מהטעם שלא שוכנעתי כי מדובר במקרה בו אין לתובע סיכוי לזכות בתביעתו.