תא"מ 52004-01-14 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מדינת ישראל

1.לפניי תביעה כספית בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 02.04.2013, לכלי רכב, מ"ר 66-222-64 (להלן: "הרכב") כתוצאה מהתנגשותו בעמודי מחסום ריצפתיים המוצבים בכניסה לבסיס הקריה בתל-אביב (להלן: "המחסום") השייך למשרד הביטחון (ולהלן: "התאונה").

2.יש לציין כי אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו נהג הרכב ומי שהיה סגן מפקד משטרה צבאית מטכ"ל המופקדת בין השאר על בידוק כלי רכב שנכנסים לבסיס הקריה. כמו כן, הוגש תצהירה של השוטרת הצבאית שעמדה בעת קרות התאונה בשער הכניסה לבסיס הקריה והיא זו שהייתה אמורה להוריד את המחסום על מנת לאפשר לרכב להיכנס לבסיס הקריה (להלן: "השוטרת").

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה אך עם תקרת סכום של 4,000 ₪ למכביר, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה בגבולות שנקבעו או לדחותה.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

חרף העובדה שהצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי לנכון ליתן הנמקה לביסוס מסקנתי, כפי האמור להלן:

5.1.אני מעדיף את גרסתו של עד הנתבעת, שהייתה קוהרנטית, סדורה ומפורטת והמתיישבת עם היגיון קרות התאונה, הנתמכת בתצהירה של השוטרת ובטופס תחקור שנעשה על ידי הנתבעת, והתרשמתי כי עדותו מהימנה ביותר. זאת בניגוד, לגרסתו של נהג הרכב, שלא התיישבה עם מוקדי הנזק ברכב ועם ההיגיון שבקרות התאונה, ואשר לא הותירה בי רושם של מהימנות.

5.2.אציין כי נוכחתי להבין כי מנגנון העבודה של המחסום בו התנגש רכב התובעת, בתמצית, הוא כך: לאחר שהשוטר הצבאי או החייל (להלן: "השוטר") מקבל מנהג רכב את פתקית הכניסה שניתנה לנהג מעמדת הבידוק הראשונה, לוחץ השוטר על כפתור לשם הורדת המחסום, וכל עוד המחסום לא הורד באופן מלא, מופע הרמזור המוצב בסמוך למחסום הוא אדום. רק לאחר שהמחסום יורד לגמרי מתחלף מופע הרמזור לירוק, ורק אז ניתן להמשיך את הנסיעה ולעבור על קו המחסום (עמ' 3 ועמ' 4 לפרוטוקול).

כמו כן, נוכחתי להבין כי במועד התאונה הייתה מוצבת השוטרת שמסרה תצהירה, הייתה אחראית גם על הורדת המחסום לכלי רכב המבקשים לצאת ממחנה הקריה (עמ' 3, שורות 13-10 לפרוטוקול), ובשל כך, כאשר היא קיבלה את הפתק האישור מידיו של נהג הרכב היא לא פנתה מיד לפתיחת המחסום למענו אלא תחילה פנתה לפתיחת המחסום לכלי הרכב היוצאים ממחנה הקריה לאור עומס שהיה ביציאה, ורק לאחר מכן התכוונה לפתיחת המחסום לכניסתו של הרכב. אלא מאי שאז היא נוכחה לראות שהרכב התקדם ופגע במחסום שמולו, בזמן שמופע הרמזור בכיוונו היה אדום.