תא"מ 51923-05-15 אבו יונס נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ ואח'

1.עסקינן בתביעה כספית ע"ס של 20,197 ₪ שעניינה נזקי רכוש שנגרמו לרכבו של התובע, רכב מס' 7924263, בתאונת דרכים שאירעה ביום 12/10/14.

2.המדובר בתאונת שרשרת בה היה רכב התובע הרכב הראשון מבין שלושה. הרכב שנסע אחריו, הרכב השני, הינו רכב מסוג דודג' ג'רני שמספרו 9748713 אשר היה מבוטח ע"י הנתבעת 1. הרכב השלישי, הינו רכב מסוג רנו, מספר רישוי 1591054, אשר היה מבוטח ע"י הנתבעת 2.

3.התובע טען בכתב התביעה כי בעת שנסע רכבו ביום התאונה בכביש 6 לכוון דרום, האט את מהירות נסיעתו מאחר והיו עבודות בכביש ולפתע הרכב השלישי בא מאחור, פגע ברכב השני ודחף אותו לעבר רכבו. לתביעה צורפה חוו"ד שמאי, אשר במסגרתה הוערך הנזק לרכבו של התובע בסך של 17,299 ₪ וירידת ערך בסך של 1,069 ₪.

התובע מבקש אפוא לחייב את הנתבעות או מי מהן בסכום הנזק, בנוסף לשכ"ט שמאי בסך של 1,829 ₪.

4.הנתבעת מס' 1, המבטחת של הרכב השני מבין השלושה, טענה לעניין נסיבות האירוע כי עת נסע מבוטחה בשיירה, פגע הרכב השלישי ברכבו והדפו לעבר רכב התובע.

5.הנתבעת מס' 2 טוענת בתורה כי הרכב השני פגע תחילה ברכב התובע ובלם בלימת חירום ורק לאחר מכן הצטרף הרכב השלישי לתאונה קיימת בין הרכבים.

6.בדיון שמעתי את עדותם של שלושת הנהגים. אין מחלוקת בין הצדדים למעשה על כך שהתובע זכאי לקבל את מלוא נזקו ולא טענה כל טענה כנגדו. המחלוקת נטושה בשאלה מי משתי הנתבעות צריכה לשאת בנזק או בשאלת שיעור האחריות למקרה וייקבע כי שתיהן אחראיות.

7.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובכלל זה בטופסי ההודעה על התאונה, לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני מוצאת לקבל את התביעה נגד הנתבעת מס' 2 ולדחותה נגד הנתבעת מס' 1.

8.אקדים ואומר כי חרף גרסתו של התובע בכתב התביעה, גרסה העולה בקנה אחד עם טופס ההודעה על התאונה שמסר, נראה כי אינו ממש יודע, מידיעה אישית, מה גרם לפגיעה ברכבו מאחור ואם אכן הרכב השני פגע בו עקב הדיפה של הרכב השלישי, אם לאו.