תא"מ 51671-07-15 קשר רנטאקר בע"מ נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח'

1.לפניי תביעה ותביעה שכנגד כספיות בסדר דין מהיר, שעילתן נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 20.02.2015 בין כלי רכב, מ"ר 18-437-76 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת והנתבעת שכנגד (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 96-342-28 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי הנתבעת 1 ונהוג בידי הנתבעת 2 והתובעת שכנגד. (להלן: "רכב הנתבעות") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, ותוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה והתביעה שכנגד להתקבל חלקית, באופן שנהגת רכב הנתבעות תישא באחריות לתאונה בשיעור של 80% ואילו נהג רכב התובעת יישא באחריות לתאונה בשיעור של 20%.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי.

מעדויותיהם של נהגי הרכבים המעורבים בתאונה עולה כי כל אחד מהם טוען כי הרכב האחר נכנס לצומת בניגוד למופע אור אדום ברמזור.

שוכנעתי כי מיקום התאונה בצומת ביחס לקשת פנייתו של רכב התובעת שמאלה, הוא בסוף הקשת. דבר המעיד כי רכב התובעת כבר היה בתוך הצומת בעת כניסתו של רכב הנתבעות לצומת ואף כי רכב התובעת כבר היה בשלבי סיום חציית הצומת. חיזוק לכך ניתן למצוא גם מעיון במוקדי הנזק ברכבי הצדדים.

מעדותו של נהג רכב התובעת עולה כי הוא נכנס לצומת רק לאחר שהאור ברמזור בכיוון נסיעתו התחלף מאדום לירוק. דהיינו, רכב התובעת נכנס לצומת שלא בנסיעה רציפה. חיזוק לכך ניתן למצוא אף בעדותה של נהגת רכב הנתבעות שמתארת את מהירות נסיעתו של רכב התובעת בכניסה לצומת וכן כי הבחינה בו עוצר (עמ' 3, שורות 25-23 לפרוטוקול). לעומת זאת, נהגת רכב הנתבעות אישרה כי היא נכנסה לצומת בנסיעה רציפה ואף אמרה כי היא הבחינה באור הירוק ברמזור שבכיוון נסיעתה עוד ממרחק (עמ' 3, שורות 20-18 לפרוטוקול). זאת ועוד, נהגת רכב הנתבעות העידה כי מהירות רכבה בעת כניסה לצומת הייתה 70-60 קמ"ש (עמ' 4, שורות 1 לפרוטוקול), על אף שהבחינה ברכב התובעת עוד לפני הכניסה לצומת.