תא"מ 51292-10-14 ח.ל.ת. החברה לפיתוח ולתיירות נתניה בע"מ נ' פיירמן

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין ובקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד המבקשת בהעדר הגנה. לאחר שעיינתי בבקשות, בתגובות ובתשובות להן, החלטתי לדחות הבקשות.

המשיבה הגישה כנגד המבקשת תביעה כספית בסך של 11,400 ₪ בגין הלוואה שקיבלה המבקשת מהמשיבה עבור חלקה בהוצאות שיפוץ הבית המשותף ולא הושבה במלואה.

פסק הדין בהעדר הגנה ניתן בחודש מאי 2015. רק בחודש מאי 2016, כשנה לאחר מתן פסק הדין, הגישה המבקשת בקשה לביטולו. יוער כי בתחילה לא צורפה לבקשה גם בקשה להארכת המועד וזו צורפה מאוחר יותר. המבקשת טענה בבקשותיה כי לא קיבלה את כתב התביעה מאחר ולא התגוררה באותה העת באותה הכתובת, כי לא קיבלה את פסק הדין וכי נודע לה עליו רק מבדיקה אקראית בלשכת ההוצל"פ. לטענתה, לאחר שנודע לה פנתה ללשכת הסיוע המשפטי לצורך קבלת ייצוג. עוד טוענת המבקשת כי עומדות לה טענות הגנה טובות כנגד התביעה.

דין הבקשות להידחות.

לאחר שהוגשו הבקשות והתגובות, קבעה כב' הרשמת (כתוארה אז) אונגר ביטון, בהחלטתה מיום 15.11.16 , כי ניתנת למבקשת זכות תשובה תוך 7 ימים וכי באם לא תוגש התשובה, תדחה הבקשה להארכת המועד והבקשה לביטול פסק הדין וזאת מכל הטעמים שצוינו בתגובת המשיבה.

המבקשת הגישה בקשה למתן ארכה להגשת התשובה. ביום 21.11.16 נעתר בית המשפט לבקשה ונתן למבקשת ארכה בת 14 יום להגשת התשובה. על אף הארכה שניתנה, לא הגישה המבקשת את תשובתה.

משלא עשתה כן, הרי שלמעשה נדחתה בקשתה להארכת המועד ולביטול פסק הדין, וזאת בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 15.11.16.

אלא, שהמבקשת הגדילה לעשות והגישה את תשובתה רק ביום 19.1.17, באיחור של כחודש וחצי. המבקשת צירפה בקשה להארכת מועד וטענה כי התשובה לא הוגשה במועד בשל בעיות רפואיות.

ראשית, היה על המבקשת להגיש בקשה להארכת המועד בטרם חלף המועד להגשת התשובה. שנית, אין באישורים הרפואיים שצורפו (מתחילת חודש נובמבר 2016) כדי להסביר את האיחור בהגשת התשובה.

לצד זכות הגישה לערכאות זכאי הצד שכנגד להסתמך על סופיות הדיון, וודאי לאור החלטת בית המשפט מיום 15.11.16.

מעבר לכך, גם בחינת הבקשות לגופן מובילות למסקנה כי אין להיעתר להן.