תא"מ 51187-02-16 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ

1.לפניי תביעת שיבוב, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה בשל נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 31.07.2015, בין כלי רכב, מ"ר 12-581-33 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 81-885-33 שבעת התאונה היה בבעלות הנתבעת (להלן: "רכב הנתבעת") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים בקשר לאחריות לקרות התאונה ובקשר עם שיעור הנזק.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על יסוד כל החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי.

אני מעדיף את גרסתו של נהג רכב הנתבעת, שהייתה קוהרנטית, הגיונית מאוד, התיישבה עם מוקדי הנזק ברכבים, משכנעת והקרינה אמינות, על פני גרסתו של נהג רכב התובעת שהייתה חסרה, אינה מתיישבת עם מוקדי הנזק, בלתי הגיונית ובלתי מהימנה עליי, בלשון המעטה.

נהג רכב התובעת מתאר כי רכבו עמד בחניה בצד שמאל של הדרך במקביל למכולה ואילו רכב הנתבעת הגיח מימינו וסטה לעבר רכב התובעת, בזמן שהאחרון עומד במקומו.