איילון חברה לביטוח בע"מ נ' בן דוד ואח'

בפניי תביעת התובעת בהליך של סדר דין מהיר, על נזקים שנגרמו לרכב המבוטח על-ידה בו נהגה הגב' שולמית ורסנו, בשל פגיעה נטענת של הנתבע.

לטענת נהגת התובעת, הגב' ורסנו, עת האטה בדרך במטרה לפנות שמאלה חשה לפתע חבטה חזקה ברכבה מאחור. לטענת התובעת גרם הנתבע לנזקים המפורטים בחוות דעת השמאי.

מנגד טען הנתבע שהגב' ורסנו בלמה בפתאומיות בנסיעתה והוא שניסה למנוע את התאונה היטה את רכבו ימינה ופגע בפינה שמאלית אחורית של רכב התובעת בלבד. בנסיבות אלה טוען לאחריות של הגב' וסרנו לקרות התאונה וכי לא גרם לנזק הנתבע.

עוד טען הנתבע כי לאחר התאונה היה בקשר טלפוני משך חודשים ארוכים עם מר ורסנו ובסופו של דבר שילם למר ורסנו באמצעות חברו 1,000 ₪ - הוא הסכום שהעריך מר וסרנו את נזקיו. אין מחלוקת בין הצדדים שמר ורסנו חתם על 'כתב סילוק' לסילוק כל טענותיו כלפי הנתבע. בנסיבות אלה טוען הנתבע כי מוצתה עילת התביעה של התובעת ולחילופין, ככל שיחוייב בתשלום על מר ורסנו להשיב לו הסכום – בגין כך אף הוגשה הודעת צד ג' נגד מר וסרנו.

בפניי העידו הגב' וסרנו, מר ורסנו, הנתבע מר בן דוד וחברו מר חובל.

דיון ומסקנות:

עיון בכתב ההגנה מעלה שהנתבע כפר באחריותו לתאונה (סע' 11 לכתב ההגנה) וכן טען שמשלא הוצגו תמונות נזק שמר הנתבע באותו שלב לטעון לגבי גובה הנזק (סע' 14 לכתב ההגנה). בנסיבות אלה טענותיו המפורטות של הנתבע בדיון בפניי באשר למידת אחריותו ולגבי הנזק שגרם לרכב התובעת בפני – אין לראותן כהרחבת חזית ויש איפוא לדחות טענה משתמעת של התובעת בעניין זה (עמ' 12, ש' 12).

לטענת הגב' ורסנו בעת שהגיעה לצומת וביקשה לפנות בה שמאלה, האטה מהירות נסיעתה ולפתע חשה חבטה חזקה ברכבה (עמ' 8, ש' 22). מנגד טען הנתבע שהגב' וסרנו בלמה בפתאומיות והחליטה לפתע לפנות שמאלה כשכבר היתה בצומת (עמ' 12, ש' 8).

לא יכולה להיות מחלוקת כי חובתו של הנתבע כמי שנסע אחרי רכב התובעת ובייחוד משהתקרב לצומת שעל-פי עדותו היא ללא כל הכוונה (עמ' 12, ש' 7) שהיה עליו לשמור מרחק מספיק מרכב התובעת כדי להצליח לבלום במידת הצורך. משלא עמד הנתבע בחובתו זו (מכוח תקנה 49 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961) אני מוצא כי הוא אחראי לקרות התאונה (ראו לעניין זה גם עדותו של הנתבע כי הוא הכיר בטעותו בעמ' 12, ש' 22). לא מצאתי לקבוע אשם תורם לגב' ורסנו.