תא"מ 5099-11-13

בפני תביעה בגין נזק שנגרם לרכב התובעת כתוצאה מתאונת שרשרת כאשר רכב התובעת הוא הרכב הראשון בשיירה.

השאלה במחלוקת היא האם הייתה הדיפה כטענת הנתבעת מס' 1 או שמא רכב הנתבעת מס' 2 הצטרף לתאונה קיימת.

בין הנתבעים מס' 1 ו 2 התקיים הליך בוררות שם נקבע שלא הוכחה טענת ההדיפה לפיכך נדחתה תביעת הנתבעת מס' 1 בגין הנזק בחלק הקדמי. טענה זו אענה מהווה מעשה בית דין מאחר והבורר לא קבע ממצא של אי הדיפה אלא קבע שהנתבעת מס' 2 לא הצליחה להוכיח את טענת ההדיפה .

נהג הרכב הראשון העיד כי הרגיש חבטה רכב פגע בו מאחור ואחרי שתי שניות שמע עוד חבטה. יצוין כי נהג הרכב הראשון לא העיד שהרגיש שתי מכות , אלא הרגיש חבטה אחת ושמע מכה שניה .

נהגת הרכב השני העדה כי הספיקה לבלום ואילו נהג הרכב השלישי העיד כי רכב מקדימה נכנס לרכב שלפניו הוא שמע בום ואז הוא פגע ברכב השני .

לאחר ששמעתי את העדים נתתי את המשקל הרב ביותר לעדות נהג רכב הראשון אשר עדותו הייתה ברורה ואין לו כל אינטרס בתיק.

גם עדותו של הנהג השלישי היא כי שמע מכה ראשונה ורק אח"כ הצטרף לתאונה. אמנם הוא לא דייק בשאלה האם דיבר עם הנהג הראשון לפני הדיון אולם אין בכך כדי להשפיע על עדותו שכן עדותו לגבי התאונה לא נסתרה.

לאור האמור אני קובע כי למעשה היו שתי תאונות נפרדות כאשר תחילה נהגת הנתבעת מס' 2 פגע ברכב התובעת ולאחר מכן הייתה תאונה נוספת בין נהג הרכב השלישי לבין נהגת הרכב השני ללא הדיפה .

אשר על כן אני מחייב את הנתבעת מס' 1 לשלם לתובעת את סכום התביעה בסך 22,165 ₪ צמוד מיום 30/6/11 בצירוף אגרה בסך 372 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 17.7% ושכר העדים כפי שנפסק.