תא"מ 50642-04-15

1.המשיב הגיש נגד המבקש תביעת נזיקין, בגין נזקים שכלבו של המשיב גרם לכלבו של המבקש. בכתב התביעה נטען כי המשיב הינו הבעלים של כלב מעורב קטן, וככל שידוע למשיב, המבקש - שמתגורר בשכנות למשיב - הינו בעלים של כלב פיטבול גדול. בכתב התביעה תוארו תקיפות שתקף כלבו של המבקש את כלבו של המשיב, נטען כי התקיפות התרחשו בגין רשלנותו של המבקש ונתבע פיצוי בגובה נזקיו של המשיב.

2.המבקש הגיש בקשה לסילוק על הסף של התביעה, בה טען כי כתב התביעה אינו מגלה עילה כלפיו, מאחר והמשיב לא הוכיח את היותו הבעלים של הכלב המעורב ואילו המבקש עצמו כלל אינו בעליו של כלב הפיטבול. עוד צוין בבקשה כי אביו של המבקש הוא הבעלים של כלב הפיטבול, ואילו הוא, המבקש, כלל לא שהה בארץ במועד בו תקף כלב זה את כלבו של המשיב.

3.בתקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) נקבע כי בית משפט רשאי בכל עת למחוק תובענה אם כתב התביעה אינו מראה עילת תביעה. המבחן לקיומה של עילת תביעה לעניין תקנה זו הינו - האם התובע, בהנחה שיוכיח את העובדות הכלולות בתביעתו, יהיה זכאי לקבל את הסעד המבוקש על-ידו. אולם "יחד עם זאת, הכרעה בגורל התביעה בטרם נשמעו ראיות וטיעונים לגופן של עילות התביעה מהווה אמצעי קיצוני, שיש בו כדי להגביל את נגישותם של תובעים לערכאות". בשלב זה, בית המשפט אינו מברר את אמיתות העובדות ואינו בוחן ראיות, אלא יוצא מתוך נקודת הנחה שהתובע יצליח להוכיח את העובדות להן הוא טוען.

(ע"א 109/49 חברה להנדסה ולתעשיה בע"מ נ' מזרח שירות לביטוח בע"מ, פ"ד ה 1585, 1591 (1951); רע"א 9801/05 עזבון הראל נ' לאומי פיא חברה לניהול קרנות נאמנות בע"מ (פורסם בנבו, 26.2.2006); רע"א 6992/14 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' קיבוץ אושה, (פורסם בנבו, 29.12.2014)).

4.בענייננו, טענת המבקש לפיה אין הוא הבעלים של כלב פיטבול הינה טענת הגנה לכל דבר, ואין בה כדי להביא לסילוק על הסף של התביעה, לאור ההלכה הפסוקה לפיה נקודת המוצא בבחינת קיומה של עילת תביעה הינו כי יעלה בידי המשיב להוכיח את העובדות להן טען בכתב התביעה. כך לגבי טענת המשיב בכתב התביעה כי המבקש הינו בעליו של כלב פיטבול וכך לגבי טענת המשיב בכתב התביעה לפיה הוא, המשיב, הינו הבעלים של כלב מעורב.

לכתב התביעה אין התובע נדרש לצרף את ראיותיו, אלא אם כן קיימת הוראת דין מפורשת, כמו, למשל, הוראת תקנה 82 לתקנות המחייבת צירוף מפת מקרקעין מאושרת (בתנאים המפורטים שם) או הוראת תקנה 127 בעניין צירוף תעודת רופא או חוות דעת של מומחה. לפיכך, אין ממש בטענת המבקש לפיה דין התביעה להימחק או להידחות על הסף עקב אי צירוף ראיה לכתב התביעה בדבר היותו של המשיב הבעלים של הכלב המעורב.

5.אשר על כן, דין הבקשה להידחות.

הנני דוחה את הבקשה, ומורה למבקש לשלם למשיב הוצאותיה בסך 3,000 ₪.