תא"מ 50571-05-14 ש. שלמה רכב בע"מ נ' בן לולו ואח'

1.לפני בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות, לאחר שהליך קודם נמחק מחוסר מעש. השאלה העומדת לדיון היא, אם בנסיבות מחיקת ההליך הקודם, נעצר מרוץ ההתיישנות.

הרקע ותמצית טענות הצדדים

2.עניינה של התביעה נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת בתאונת דרכים מיום 16.04.2007. לטענת התובעת, האשם מוטל כולו לפתחו של הנתבע 1 , ולפיכך על הנתבע 1, והנתבעת 2 מעבידתו ובעלת המשאית בה נהג, לפצותה בגין הנזקים שנגרמו.

הנתבעים, בכתב ההגנה, הכחישו את אחריותם לאירוע, והוסיפו וטענו כי התביעה – שהוגשה ביום 27.05.14, התיישנה בחלוף 7 שנים ממועד האירוע ובטרם הוגשה התביעה. לאחר דיון שהתקיים בבית משפט השלום בתל אביב, הוגשה בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות, הוגשה תגובת התובעת ותשובת הנתבעים, ולאחר מכן הועבר התיק למותב זה, לאחר שנקבע כי בית המשפט בתל אביב אינו מוסמך מבחינה מקומית לדון בתביעה.

3.לטענת הנתבעים "במקרה דנן לא היה כל אירוע המוכר בדין כעוצר מירוץ התיישנות", כי התנהלות התובעת היתה בבחינת רשלנות גרידא ומשחלף הזמן, אין מנוס מדחיית התביעה. הנתבעים טענו כי המסמך שהוצג לבית המשפט במהלך הדיון מיום 22.03.15 אינו קשור לנתבעת 2 ואין בו משום הסכמה לעצירת מרוץ ההתיישנות. המסמך לא נסרק כמוצג לתיק ולא הוסברה מהותו בבקשה.

4.בתגובת התובעת הובהר כי התביעה הוגשה בשנית, כאשר לראשונה הוגשה התביעה נגד הנתבע 1 בתיק ת.א. 19546-11-09 (להלן: התביעה הראשונה), ביום 17.11.09 בגין אותן נסיבות ואותה עילה, אשר נמחקה מחוסר מעש לאחר חמישה חודשים (צורפה ההחלטה, מיום 26.04.14). התובעת טענה כי התביעה הראשונה נמחקה מאחר שלא עלה בידי התובעת לבצע מסירה של כתב התביעה לנתבע.

לאחר מחיקת התביעה ביקשה התובעת לבטל את ההחלטה המורה על מחיקת התביעה, וטענה שם כי היא עושה מאמצים לבצע מסירה של כתב התביעה לנתבע, באמצעות משרד חקירות ואיתורים, וקיים סיכוי סביר שיעלה בידיה לעשות כן. בנוסף, ביקשה להוסיף את הנתבעת 2 כנתבעת נוספת בתיק. בבקשה להוסיף נתבעת ניתנה החלטה "כמבוקש", לאחר שהתביעה כבר נמחקה. לא צורפה ההחלטה הנוגעת לבקשה לביטול המחיקה, ומהתגובה עולה כי לא ניתנה החלטה על אותה בקשה.

לטענת התובעת, בטרם הגשת כתב הגנה ובמענה לפניית ב"כ הנתבעת, הסכימה כי התביעה כנגד הנתבעת 2 תימחק בשל טענת ההתיישנות, למרות שאפשר וההחלטה לתיקון התביעה הראשונה והוספת המבטחת עוצרת בעצמה את מניין תקופת ההתיישנות. עם זאת, לעניין הנתבע 1, סבורה התובעת כי לא חלף המועד להגשת התביעה, וזאת לאור הוראת סעיף 15 לחוק ההתיישנות הקובע כי לא יבוא במניין תקופת ההתיישנות התקופה בה היה הליך תלוי ועומד בין הצדדים.

עמדת התובעת הינה כי בהתאם לפסיקה שניתנה בבית הדין הארצי לעבודה בע"ע 393/05, זוהיר טהה נ. מקיאס בע"מ [10.01.2005] (להלן: פרשת טהה), סעיף 15 לחוק חל גם במקרה של מחיקה מחמת חוסר מעש, וגם כאשר זו באה מקום שלא בוצעה מסירה לנתבע, וזאת כאשר התנהלות התובעת אינה נגועה בחוסר תום לב או שימוש לרעה בהליכי משפט.

התובעת הזכירה בתגובתה את העובדה שהנתבע 1 בחר שלא להתייצב לדיון בהליך זה שהתקיים בבית המשפט בתל אביב, ויש לראות התנהגות כזו בחומרה, כזלזול, שהביאה להתייצבותה לדיון שניתן היה להימנע ממנו.

5.בתשובה טענו הנתבעים כי מאחר והתביעה הראשונה נמחקה ולא נדחתה, אין רלבנטיות להוראות סעיף 15 לחוק. עוד נטען בתשובה כי התובעת בחרה שלא לבצע תחליף המצאה, ובלתי סביר שלא מצאה את הנתבע, שמתגורר עד היום באותה כתובת שצוינה בתביעה הראשונה.

דיון והכרעה

6.סעיף 15 בחוק ההתיישנות תשי"ח-1958 שכותרתו "תובענה שנדחתה", קובע כך:

"הוגשה תובענה לפני בית משפט, לרבות בית דין דתי, והתובענה נדחתה באופן שלא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במנין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה."

7.דיני ההתיישנות נועדו "לתחום גבולות של זמן להגשת תובענות תוך יצירת איזון בין אינטרס הנתבע הפוטנציאלי לאינטרס התובע הפוטנציאלי ושמירה על עניינו של הציבור" (ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ. הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים, פ"ד נז(5) 433 [(2003]. כך, יש לאזן בין זכות התובע לממש את זכות הפניה לערכאות, לזכות הנתבע שלא להיות חשוף לעד לסיכון להיתבע, הכל לצורך יצירת וודאות ותיחום הזמן הנדרש לשמירת ראיות.

8.לאחר ששקלתי את עמדות שני הצדדים, מצאתי כי לעניין הנתבע 1 - אין למנות בתקופת ההתיישנות את התקופה בה היתה התביעה הראשונה תלויה ועומדת בנסיבות המקרה כאן.

9.תחילה אציין כי הטענה כי מאחר שהתביעה הראשונה נמחקה ולא נדחתה אין תחולה לסעיף 15 לחוק, דינה להידחות. ברע"א 8444/04, קלר ישראל נ. ב.י.מ. חברה לבניין בע"מ [16/6/05] שם אושרה קביעת בית המשפט המחוזי, לפיה "אם הוגשה תביעה, וזו נדחתה באופן שאינו מונע מהתובע להגישה מחדש, לא יבוא במניין תקופת ההתיישנות פרק הזמן שבין הגשת התביעה לדחייתה. כלל זה חל גם על מחיקת תביעה מחמת ליקוי דיוני כזה או אחר", ולפיכך גם תביעה שנמחק מחמת חוסר מעש, יש בה כדי להפסיק את מרוץ ההתיישנות.

10.בע"א 1650/00 מרדכי זיסר נ. משרד הבינוי והשיכון, פ"ד נז(5) 166 [2003], קבעה כב' השופטת פרוקצ'יה לעניין הוראת סעיף 15 לחוק (פסקה 9 לפסה"ד), כי:

"הוראה זו... מבקשת להקל עם בעל-דין שהגיש תובענה שנדחתה בלא שחל עליה עקרון מעשה-בית-דין, להגיש תביעה חדשה באותה עילה בלא שתקופת ההתדיינות הראשונה תיחשב במניין תקופת ההתיישנות... הסדר זה נועד להקל עם תובע המבקש למצות את יומו בבית-המשפט ולקבל הכרעה משפטית לגופה של תביעתו בלא שתיטען נגדו טענת התיישנות המתבססת, בין היתר, גם על תקופת ההתדיינות הקודמת, אשר מסיבות שונות לא אפשרה לו למצות את מלוא זכויותיו הדיוניות, ולכן היא גם איננה מהווה מעשה-בית-דין. הסדר זה מתקשר עם מתן משקל נכבד לזכות הפנייה לערכאות, אשר הפכה זכות בעלת ממד חוקתי... ועם התודעה כי מירוץ ההתיישנות מופסק למשך תקופת ההתדיינות הראשונה מקום שהתובע לא ישן על זכויותיו, אלא להפך – הפעילן, אלא שמסיבות שונות לא הועילה ההתדיינות הראשונה למצות את זכויותיו הדיוניות, ולכן מערכת כללי הדיון מאפשרת לו לשוב ולתבוע שנית באותה עילה."